ישראל בת ה-78 מציגה שני סיפורים סותרים. האחד - הצלחה מסחררת: מדינה קטנה שהפכה למעצמה טכנולוגית, תרבותית וכלכלית. השני - משבר עמוק: מערכת פוליטית מתפוררת, חברה שסועה, והנהגה מופקרת לחלוטין שמעמידה את יסודות המדינה בסכנה. שנת ה-79 תקבע איזה משני הסיפורים הוא העיקר.
סיקרתי מדינות שנעלמו - ברית המועצות, יוגוסלביה, צ’כוסלובקיה - כולן נראו יציבות עד שלא היו. ישראל ניצבת מול רגע של הכרעה - מבחן פנימי שיקבע אם תצטרף לרשימה.
זהו ללא ספק אחד הפרקים האפלים בתולדות המדינה. ישראל מנוהלת על ידי ראש ממשלה הנאשם בפלילים, שממשלתו קיצונית, משיחית ואנטי-דמוקרטית. בין היתר היא גורמת עינוי דין מתמשך בגלל מחסור במאות שופטים (כולל חמישה בבג"ץ - שיא), כי שר המשפטים נמצא במלחמה עם עולם המשפט ואינו מכיר בנשיא העליון.
ישראל ניהלה מלחמה הרסנית בעזה, שהשאירה את חמאס בשטח, הרגה עשרות אלפי חפים מפשע והשטיחה את הרצועה, עלתה בחיי כאלף חיילים וכמעט מאה חטופים, והביאה לשפל בינלאומי חסר תקדים, לצד איום בהליכים משפטיים בינלאומיים. המצב מול החרדים - המתרבים בקצב מהיר ומסרבים להשתלב בחסות הממשלה - נורא. החברה שסועה, מותשת וחרדה. שאלות קיומיות מרחפות באוויר - על דמותה של הדמוקרטיה, על עתיד הציונות ועל יכולתה של המדינה להמשיך להתקיים כפי שהיא.
ובכל זאת - אל מול הרקע הקודר הזה - מתנשאת גם תמונה אחרת, כמעט בלתי נתפסת בהישגיה. עם שגורש מארצו לפני אלפיים שנה, כמעט הושמד, נטמע בעמים אחרים - לא רק שלא נעלם, אלא הצליח להתארגן מחדש ולהקים מדינה מודרנית ומשגשגת על אותה אדמה עצמה. וכל זאת תחת איום מתמיד, גיאוגרפיה מאתגרת והיעדר משאבי טבע משמעותיים.
בעידן שבו שאלות של זהות לאומית מטלטלות מדינות רבות, הניסוי הישראלי של קיבוץ יהודים מכל קצוות תבל לכדי ישות אחת הוא מקרה בוחן ייחודי. ציוויליזציה עתיקה שהתפזרה לכל עבר שבה הביתה במסגרת מיזוג תרבויות שאין לו כמעט תקדים.
ההישגים הכלכליים מדהימים. התוצר לנפש בישראל עמד בשנה שעברה על כשני טריליון שקל - שלפי שער החליפין הנוכחי (והאמנם מנופח) שווה כ-65 אלף דולר לנפש - גבוה מגרמניה, בריטניה וצרפת. ישראל היא מעצמת חדשנות טכנולוגית עם היקף השקעות בהייטק, ביחס לגודל האוכלוסייה, כמעט בלתי נתפס. פיתוחים ישראליים - ממערכות ניווט וסייבר ועד חקלאות מדברית ורפואה מתקדמת - עיצבו את העולם המודרני.
ספרות, מוזיקה, קולנוע וטלוויזיה - כולם יצרו כאן קאנון עשיר, עם השפעה בינלאומית. עד לחרמות של העת האחרונה, ישראל הייתה מעצמה ביצוא פורמטים טלוויזיוניים. מספר הספרים לנפש גבוה במיוחד, והישגים מדעיים - לרבות פרסי נובל - מציבים אותה בשורה הראשונה.
ומעבר לסטטיסטיקה יש את רוח המקום. תל אביב, אחת הערים התוססות בעולם, משלבת קולינריה, חיי לילה ופתיחות חברתית. ירושלים - מוקד רוחני לשלוש דתות. הצפון הירוק, הדרום המדברי, המגוון האנושי - כל אלה יוצרים פסיפס נדיר. אזרחי ישראל הערבים משתלבים יותר ויותר: כרופאים, שופטים, יזמים וחברי כנסת. כמובן שהממשלה מנסה לחבל בכך, ופערים עצומים עדיין קיימים - אך המגמה לאורך זמן הייתה של התקדמות.
הקרע הפוליטי חצה מזמן את גבולות הוויכוח הלגיטימי, וניסיון ההפיכה המשטרית לא היה סתם עוד מחלוקת אלא מתקפה ישירה על יסודות הדמוקרטיה. אם גוש נתניהו יישאר בשלטון וימשיך במסלול של ריכוז כוח (ועוד הפעם "עם מנדט"), הקרע יגיע לממדי סכנה קיומית. המנועים הכלכליים, האנושיים והטכנולוגיים של המדינה יתחילו פשוט להיעלם. בלי שגשוג, גם לא יהיה כאן ביטחון. אך אם הגוש הזה יודח, קיים סיכוי ממשי לתיקון. סוגיות שהוזנחו או סורסו משיקולים פוליטיים יוכלו לקבל טיפול רציני.
כך למשל האתגר הדמוגרפי: שיעורי הילודה הגבוהים במגזר החרדי, בצירוף היעדר השתלבות מספקת בשוק העבודה, בצבא ובמערכת החינוך המודרנית, אינם גזירת גורל - אלא כשל מדיניות. ממשלה אחרת, שאינה תלויה במפלגות החרדיות, תשנה כיוון: תתמרץ עבודה, תאכוף לימודי ליבה ותשלב אוכלוסיות שלמות במאמץ הלאומי.
גם הסוגיה הפלסטינית, שנדחקה בין קיצוניות לאדישות, תוכל לחזור למסלול רציונלי יותר. ההסתבכות המתמשכת ביהודה ושומרון אינה גזירת שמים - אלא תוצאה של בחירות פוליטיות. הנהגה חדשה תוכל גם לשקם את היחסים עם רוב יהודי אמריקה, שהוא חלק מרכזי מהתמיכה הרחבה בישראל לאורך השנים.
אם הגוש הזה יודח, ייפתח חלון הזדמנויות ממשי לבלימת ההידרדרות ולחיזוק ישראל כמדינה משגשגת ובטוחה יותר. זה לא עוד ויכוח פוליטי - אלא משימה היסטורית בשנתנו ה-79. זה לא "רק לא ביבי". הסיפור הרבה יותר גדול מזה. זה "כן ישראל".
התרעות פיקוד העורף