תזכורת לכך שהטרור הערבי נגד יהודים לא קשור להקמת המדינה, קרוב ל־100 שנים מאוחר יותר, וגם לא למלחמת ששת הימים ושחרור יהודה, שומרון, חבל עזה, סיני, רמת הגולן וירושלים – אף שהם משמשים תירוץ לא רע עבור אויבי ישראל. עד כמה לא רע? עד כדי כך שיש גם יהודים רבים, אפילו רבים מאוד, שהשתכנעו בעצמם שאם רק יואילו לפנות את מקומם עבור הערבים הדורשים זאת, ייפתר הסכסוך ובא לציון גואל.
המציאות, כמובן, הפוכה, והסכסוך אינו טריטוריאלי. וגם השאיפות הלאומיות המומצאות של ערביי יו"ש ועזה הן רק תירוץ ולא דבר אמיתי. ראשית, כי שאיפות אלו לא היו קיימות לפני 1948. שנית, כי בכל הזדמנות להעניק להם עצמאות וריבונות הם לא בחרו להשתמש בה לבנייה עצמית, אלא להמשך המאבק להריגת יהודים, מה שמלמד שאלה היו כוונותיהם מלכתחילה.
אבל רק עכשיו, לראשונה מאז 1967, שנתיים וחצי אחרי שהחלה המלחמה הנוכחית, יש סיכוי שיתחילו בצד שכנגד להבין שבכל פעם שינסו להילחם – המחירים שישלמו יהיו כבדים מנשוא. שישראל מפסיקה להיות פראיירית, ומפסיקה להתייחס לשטחים שכבשה כמו לאיזה נטל על צווארה, אלא בדיוק כמו שצריך להתייחס אליהם – נכס אדיר שלא יוחזר לעולם.
הנה סיכום ביניים של עיקרי הזירות הפתוחות.
# כך גם בעזה. במקום לבנות את עזה ולהביא לשגשוגה עם הנסיגה הישראלית המוחלטת ממנה בשנת 2005, בחרו העזתים להמשיך להילחם בישראל. אחרי עשורים של ירי טילים, פיגועים וחטיפות, עם תגובות ישראליות מינוריות כמו עופרת יצוקה וצוק איתן, הגיע הטבח הגדול של שמחת תורה, ועימו התגובה הישראלית, של עם שהתעורר על החיים שלו. וכך נותרו תושבי עזה שבחרו ברצח, עם פחות מחצי עזה בידיהם ועם כיבוש ישראלי גדול בהרבה מאשר לפני הנסיגה ועקירת היישובים בה.
איראן חלשה ומתנדנדת, ואחרי ההתנהלות השבוע סביב המו"מ עם ארה"ב, נראה שסיכוי לא רע שגם המשטר ייפול. אם מערכת קבלת ההחלטות שנותרה שם כשלה מלהחליט אם לחתום על עסקה עם ארה"ב, ואפילו אם בכלל להתייצב למו"מ, ואין מי שמוכן שם לקבל על עצמו את האחריות – זה מעיד הרבה על ההמשך. במיוחד כשהמדינה קורסת כלכלית, ועוד מעט לא תוכל לשלם משכורות לעובדיה.
קשיי קליטה
יש כאלה שבוחרים לא להשתנות. אלה אותם ראשי מפלגות שחשבו שצריך לעצור את המלחמה בעזה בעודה באיבה. לשחרר את החטופים תמורת עסקה מופקרת שהייתה מסיגה את צה"ל עד הסנטימטר האחרון, ומשאירה את מחבלי רדואן על הגדרות בצפון, כשהתושבים נתונים לחשש ממתקפת פתע נוסח עזה בכל רגע, או ירי טילי נ"ט על רכבים ובתים.
לחקור את היועמ"שית?
בהרב מיארה גם לא טרחה להשיב לפניותיו החוזרות ונשנות של כחלון אליה לבדוק את התיק (התלונה הייתה שזייף פרט בקורות חייו, מה שכנראה בכלל לא נכון, אבל כאמור לא נחקר), וכך מושכת ומושכת היועמ"שית את החקירה כבר יותר מ־14 חודשים.
לנציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות אין שיניים. הוא יכול לכתוב דוח קשה נגד פרקליט, אולם בסוף ההחלטה היא של ראשי המערכת – היועמ"שית ופרקליט המדינה. כשמדובר בביקורת על אחד משניהם – אין משמעות מעשית לקביעותיו. עובדה, זה לא הדוח הראשון שהוא מפרסם נגד בהרב מיארה, ועולם כמנהגו נוהג.
מי שכן יש לו שיניים, אולי גם נגד ראשי מערכת אכיפת החוק, הוא נציב שירות המדינה. היועמ"שית היא עובדת מדינה לכל דבר. כפופה להחלטות משמעתיות של ועדות המשמעת של הנציבות. את הקביעה החריפה של פינקלשטיין נגד בהרב מיארה אפשר לתרגם בקלות לקבילה אצל נציב שירות המדינה, ולענישה - לרבות הדחה. אבל בשביל זה הממשלה צריכה למנות נציב אמיתי. כזה שלא יפחד. שיהיה עם הממשלה עד הסוף.
בישיבת הקבינט זיני לא נראה נלהב מדי לקבל עליו את המשימה. אבל המסר שהועבר ללוין היה ברור. אם ראש הממשלה, שהוא הממונה הישיר על השב"כ, יחליט שזה מה שהשב"כ צריך לעשות – לחקור את בהרב מיארה – זה מה שזיני יעשה. אף שהדבר חונה לגמרי אצל נתניהו, בינתיים לא ניתנה ההוראה.
התרעות פיקוד העורף