1.אמת קטנה ומכוערת
גם בעידן שבו השקר משתלט, לא מומלץ להספיד את האמת. לפעמים, כשנחה עליה הרוח, היא מנצלת רגע קטן של חוסר ריכוז אצל שוביה, כדי לחמוק מכלאה, להזדחל החוצה אל האוויר הפתוח ולהתייצב במלוא תפארתה מול כולנו. היא ממצמצת בעיניה מול קרני השמש המסמאות, או אור הזרקורים המסנוור, בטרם תיעקד שנית ותיגרר לכלאה החשוך.
כדי שתבינו, עד עכשיו הגרסה הממשלתית הרשמית, כלומר השקרית, הייתה שתהיה חקירה, ברור שתהיה חקירה, אנחנו על זה, אבל "בתנאים שלנו". כלומר, של הממשלה. לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית, תהיה ועדת חקירה ממשלתית, או לאומית, או אישית, או בילטרלית, או איך שתרצו לקרוא לה, והעיקר שהרכב היושבים בה ייקבע על ידינו, או מטעמנו. ואכן, לקראת הדיונים בעתירה בבג"ץ דגמנה הממשלה עבודת מטה לקראת הצעת חוק שתקים ועדת טיוח כלשהי מהסוג הזה. אלא שבדיון בבג"ץ אתמול, פתאום כל זה התפוגג, התפייד לו למרחבי האינסוף. בא עו"ד ראבילו והודה שאין מה לחקור עכשיו. יש מלחמה.
בחוץ, בינתיים, הוטלה פצצה נוספת, כשבני משפחות שכולות שהובאו במרוכז למקום, ניסו לפרוץ לתוך אולם המשפט. "לשפוט את השופטים", זעקו המפגינים, ואיימו לפוצץ את הדיון. זה לא היה אירוע אזוטרי. המהומה אילצה את משמר בתי המשפט לקטוע את הדיון ולהודיע לשופטים שהם מתבקשים לעזוב את האולם ולחזור ללשכותיהם, למען ביטחונם. אין לי מושג מה היו השיקולים של אנשי המשמר, ואני לא באמת יודע אם לשכות השופטים בעליון מאובטחות ומוגנות יותר מאולמות המשפט עצמם. "מה קרה??", שאלה השופטת וילנר, וחזרה פעם נוספת על השאלה הנדהמת שלה, "מה קרה??!!", ואף אחד לא ענה לה, בטרם מולטה משם.
אז אני מתנדב לענות לך, כבוד השופטת. הטור הזה מתפרסם ביום שישי, יממה אחרי שאמרת מה שאמרת ל"בא כוח הממשלה", ואני מניח שבתעלות הביוב של הרשתות החברתיות כבר משתולל מסע גידופים והשמצות נגדך, שכולל, כך אני מעריך, את הביטויים "דיפ סטייט" או "סמולנים" או אפילו "שמאלנים בוגדים" וגם מאמץ מיוזע למצוא עלייך פרטים מרשיעים כמו, חלילה, העובדה שבילית כמה שבועות בקרן וקסנר (פייק), או שאת מכירה את קרן טרנר, או ששתית פעם קפה עם קרן מור, או מרציאנו, או נויבך, שלא נדבר על הקרן החדשה.
ולכן, השופטת וילנר, לעולם אל תגידי "לעולם לא". בעידן של רודנות, פולחן אישיות ומכונות רעל אימתניות, הכל אפשרי, אין גבולות, אין הגנות, אין לאן לברוח. לא תמיד תהיה "לשכת שופטים" זמינה וקרובה שאליה אפשר יהיה להימלט. כל מה שנשאר זה לייחל לאותם רגעים קטנים של חסד של אמת, שמבצבצת מתוך האפלה ומדליקה לנו זרקור על המצב. בדיוק כמו הרגע הזה שחווית, השופטת וילנר, בבית המשפט העליון ביום חמישי, זמן קצר לפני שפינו אותך בבהלה ללשכה, מאימת ההמון הצר על השערים.
2. D9 אנושי הרסני
על אסון אחר אין לו הגנת תום לב. לעניות דעתי, זה האסון הכבד ביותר, המרכזי, העיקרי, שעלול להביא לחורבן בית שלישי. אסון הקרע והשבר שמפרקים את החברה הישראלית ואת הממלכתיות הישראלית לרסיסים, הוא פרי תכנונו, שאיפתו ורצונו המפורש. מה שאנחנו רואים כאן, סביבנו, מעשה ידיו להתפאר של "מלאך החבלה" הנורא ביותר שנפל עלינו.
נורא בהרבה מהאויבים החיצוניים שקמים עלינו לכלותנו, כי הם מוגדרים כאויבים ומותר להילחם בהם בכל האמצעים. הוא, לא. הוא ישראלי כמונו ואל לנו, לאף אחד מאיתנו, להשתעשע או לחלום או לחשוב בסתר על נקיטת מעשה לא חוקי כלשהו נגד ה־D9 האנושי שעולה עלינו. הדרך היחידה לשחרר את המדינה מעולו של נתניהו, היא בחירות.
את האסון הזה הוא תכנן ביד אומן. את הפירוק השיטתי של כל המערכת, של כל המסגרת, של כל מה שמחזיק את המדינה היהודית שהוקמה אחרי אלפיים שנה. זה התחיל במשטרה, כשעוד הייתה כאן משטרה, ונמשך בפרקליטות, ביועמ"ש, בבתי המשפט, עבר לצה"ל, לשב"כ ולאמ"ן, עליהם היה צורך להטיל את האחריות המלאה, עכשיו זה עבר לוועדת הבחירות המרכזית, שאותה יש לקעקע בכל מחיר לקראת הבחירות.
אבל בין לבין, השבר האמיתי שהוא שבר כאן, הוא השבר הפנימי. השבר בין אח לאחיו, הורים לילדיהם, משפחות שכולות בינן לבין עצמן, אנשי פריפריה ואנשי מרכז, אשכנזים וספרדים, חילונים ודתיים, יהודים וערבים. האיש הזה מפרק משפחות, מפרק מסגרות, מפרק נשמות, לא משאיר כאן אבן על אבן, תא על תא, נוירון על נוירון.
איך הגענו למצב שבו הורים שכולים מתפרצים בכוח להיכל המשפט בירושלים ודורשים "לשפוט את השופטים" לאחר מחדל ביטחוני־מדיני־מבצעי־מודיעיני חמור כל כך? זה פשוט: עלילת דם נוספת בסדרה ארוכה מאוד שלפיה בג"ץ הוא אחד האשמים בהסתערות הנוח'בות על העוטף ב־7 באוקטובר. בג"ץ מתערב גם בענייני ביטחון. זה לא ביבי, מי שהכיל את חמאס ושחרר את אלפי האסירים והתכתב עם סנוואר. זה בג"ץ.
לעלילה הזו אין ידיים, אין רגליים, אין שורשים, אין כלום. זו עלילה שסובלת מ־100% נכות, אבל היא דוהרת בערוגות הרעל הביביסטיות, והיא נשמעה גם בהיכל המשפט ביום חמישי, כשהמפגינים ניסו לפרוץ פנימה ולפוצץ את הדיון. העלילה הזו מתבססת על עתירה שהוגשה על ידי ארגוני זכויות אדם בשנת 2018, שבה נדרש בג"ץ לקבוע כי ירי חי לעבר מפגינים עזתים על הגדר בזמן "צעדות השיבה" אינו חוקי.
אכן, הוגשה עתירה כזו. מה עשה בג"ץ? דחה אותה פה אחד (הנשיאה חיות, המשנה מלצר והשופט הנדל). כשאתה אומר את זה למעלילים, הם אומרים כן, אבל עצם העובדה שבג"ץ הסכים לדון בעתירה הזו, יש לה אפקט מרסן על צה"ל, שכדי להימנע מביקורת שיפוטית מצמצם בעצמו את הירי.
אז מה? אם צריך לפרק גם את בית המשפט, פרוק נפרק אותו. אם צריך לקעקע את דמותו של נשיא העליון, שאמור לקבוע את הרכב ועדת החקירה הממלכתית, קעקוע נקעקע אותו. קטן עלינו. הכל כשר כדי להציל את השליט.
עד לפני זמן קצר נתניהו עצמו, כמו עדת מעריציו ונדכאיו, דרש להקים ועדת חקירה ממלכתית על פרשה אזוטרית ("פרשת הרוגלות"). מה דרש, צווח וצעק ונאם והחריד שמיים וארץ וקרא לכולם לצאת להפגין ומה לא. אלא שאז הוא לא היה ראש הממשלה. ראו זה פלא, הוא חזר לתפקיד, המשיך במדיניותו האסונית מול עזה ומיד אחרי האסון התהפך: ועדת חקירה זה אירוע טמא, זה פשע נגד האנושות, אי אפשר לתת לנשיא העליון למנות את חבריה.
את האמת הזו גילתה השופטת יעל וילנר ביום חמישי האחרון בבג"ץ. תוך כדי תהליך הגילוי, היא הבינה שהיא לא רק השופטת, היא גם הנאשמת. אני מקווה ומעריך שהיא הבינה שגם לה, כמו לשאר שופטי העליון, אין חסינות. בעידן הרודנות, חסינות תוענק רק לאנשי שלומנו.
3.ליכודיאדה בהר הרצל
מירון הוא בשר מבשרה של מפלגת השלטון. הוא שוכן קבוע במזנון הח"כים בכנסת, מוזמן כבוד של ח"כי ליכוד שונים. השלט שלו נישא ברמה בכל אירועי הליכוד, ושותפיו הטבעיים והאנטי־ציוניים, ונישא כדי לתקוע אצבע בעין בכל הפגנות המחאה נגד השלטון. הוא מעולם לא גונה על ידי נתניהו או מי מבכירי הליכוד, ההערכה היא שהוא מופעל על ידיהם. השלט שלו גם הוצב רשמית לאורך תקופה לא קצרה על מעון ראש הממשלה ברחוב בלפור. על פי כמה פרסומים, הוא מתכנן להתמודד בפריימריז של הליכוד. אם יתמודד, אני לא מוציא מכלל אפשרות שייבחר. וככה בדיוק נראה הפרצוף שלנו.
מאז השריפה בכרמל ועד השאת המשואות שלשום בהר הרצל, חלפו 16 שנים של שיכרון חושים. בין לבין, ספגנו אסון נורא נוסף, בקבר הרשב"י במירון, וטבח מחריד אחד, הקשה ביותר שאירע כאן בימיה של המדינה היהודית. המשותף לכל אלה הוא זהותו של האחראי העליון, זה שכינה את עצמו "שומר ביטחון ישראל" והסביר לכולנו אין־ספור פעמים שהוא נושא באחריות. עד שהגיע הזמן לשאת בה.
ובכל זאת, שלשום נחצו הקווים האדומים האחרונים. חייזר לו הגיע במפתיע לכדור הארץ ונקלע לטקס השאת המשואות, לא היה מעלה על דעתו שהקשיש האפרפר במרכז הפריים, המוקף בנשים מפורכסות, מרוטשות ומאופרות בכבדות, הוא זה שהוביל את מדינתו לקשה באסונותיה. להפך. החייזר היה משוכנע שזה הצ׳רצ׳יל של זמננו, שהחליף את התבוסתן שכיהן כאן לפניו, אותו צ'מברליין שגידל את חמאס, שהוליד את תיאוריית ה"הכלה", שברח מכל עימות ונמלט מכל סממן של ריבונות, עד האסון.
הטקס הזה, שהיה פעם האירוע הכי ישראלי, הכי תמים, הכי ממלכתי, הכי נקי, הכי טבעי ומקורי, הפך לפולחן אישיות מחליא, מחול אינסופי של קילוסים למנהיג, שקלסתרו, מצויד ברעיה מצד אחד ובחנפנית הראשית (רגב) מצד שני, נימר שוב, ושוב, ושוב, אין־ספור פעמים את מסך הטלוויזיה (מישהו חישב שפניו של נתניהו היו על המסך למעלה מ־5% מהזמן הכולל של הטקס, קרוב לשעתיים וחצי אורכו).
אל תתבלבלו: הסיבה שמירי רגב מככבת בחיינו אינה יכולתה להשתלט על התאונות, אלא כישרונה להשתלט על המשואות. תאונות הדרכים בתקופתה שוברות כל שיא, הכאוס בכבישים חסר תקדים, הפקקים נסתמים בכל כביש, בכל שעה. אבל הי, איזה טקס מקבלת משפחת נתניהו פעם בשנה, הא?
בקצב הזה, בקרוב תושת חובה חוקית לשבח את המנהיג בפתח כל שיעור בבית הספר, או כל שידור בערוץ שידורים כלשהו. אחר כך יודפסו כאן שטרות ועליהם דיוקנאות המשפחה המלכותית כולה (הגברת תהיה מרוטשת גם על הכסף) ואחר כך תוצא המחאה אל מחוץ לחוק. מי יודע, אולי היא תיכלל במסגרת עונש המוות הבא עלינו לטובה במהרה. לא, אני כבר לא ממש בטוח שאנחנו רחוקים מכל זה. כפי שטקס הדלקת המשואות נראה השבוע, לא ירחק היום שהטקס כולו יתמקד במשפחת נתניהו (עם יציאות קצרות למירי רגב), ואילו מדינת ישראל תוכל לשלוח סרטון שהוקלט מראש.
4.חושך לגויים
בשבוע שעבר הקדשתי כאן לא מעט מילים לפרשת לוחמות ולוחמי מג"ב שנכלאו בעונש מאסר מופרך על שהעזו להדליק מנגל בפינה נידחת של בסיס מג"ב במהלך החג. בינתיים פרצה סערה, העונש הומתק, הכלואים שוחררו ביום שני השבוע. ובינתיים, התברר שזו אינה טעות, אין כאן מקריות, לא מדובר בגחמה מקומית. מדובר בתופעה, בשבוע האחרון אירעו לא מעט מקרים מהסוג הזה.
כולל מפקדות קרביות שבאו להשתחרר בבקו"ם, מה שנקרא טקס גזירת תעודת החוגר, אלא שלאסונן הבגדים האזרחיים שלהן כללו גם, תחזיקו חזק, חולצת בטן. ראתה זאת אחת המפקדות, חמתה בערה בה להשחית, והיא שפטה אותן מיד וקנסה אותן בגובה מחצית משכורת. כן, זה אמיתי. בנות שבחרו לשרת שירות קרבי, השלימו אותו, השתחררו ונתפסו כאזרחיות בלבוש מתירני מדי. צה"ל שפט אותן.
אחר כך הגיע מרתון ירושלים ובו פורסם כי החיילות שהשתתפו בו אולצו לרוץ במכנסיים ארוכים בחום הכבד, בעוד חיילים רצו במכנסיים קצרים. ואחר כך הגיע הלוחם ההוא שניפץ פסל של ישו בדרום לבנון, בעוד חבריו עולצים מסביב ואחד מהם מצלם את האירוע החגיגי.
כל אלה מאפייני התקופה. ההשתלטות הפוסט־ציונית על מדינת היהודים. אנחנו, שסבלנו אלפי שנות רדיפה בגלל דתנו, מתחילים עכשיו לרדוף בני דתות אחרות? הפסל של ישו, שהיה בכלל יהודי, נופץ בכפר נוצרי בדרום לבנון. הנוצרים בלבנון נחשבים לבעלי בריתנו, וגם אם לא היו, ממתי הפכה היהדות לדת מיסיונרית אלימה? במקום שנהיה אור לגויים ומגדלור של סובלנות, תבונה ונאורות, אנחנו מתחילים לנפץ סמלי דת שאינם סמלינו? הרי התופעה הזו מוכרת היטב גם בירושלים, שם תוקפים כל מיני חרד"לים מטורללים כמרים נוצריים, מחבלים בתהלוכות נוצריות ופוגעים בכנסיות. עד מתי נצליח להמשיך ליהנות משם של מדינה דמוקרטית ליברלית שמקדשת את חופש הפולחן והדת, בעודנו הופכים, אט־אט, למודל היהודי של האסלאם הקיצוני?
תביטו רגע בקואליציה, תבינו הכל. ביום הזיכרון ערכה חסידות גור אירוע התרמה גדול, חגיגי ועמוס מוזיקה עליזה וריקודים בירושלים. בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. קודש הקודשים של הישראליות. כדי לקמבן איכשהו את האירוע, הופיע על המסכים הדיגיטליים נוסח כלשהו של תפילת יזכור. המשטרה לא קנתה את זה ופיזרה את האירוע. זה לא משנה את העובדה ש"השותפים הטבעיים" של מפלגת השלטון מרשים לעצמם לבעוט בכל מה שחשוב לרוב הציבור המשרת ותורם בארץ הזו. אני שואל את עצמי בשביל מה הם צריכים, עדיין, אירועי התרמה. לא גרפו מספיק מיליארדים בסבב הביזה האחרון?
5.זוטרים אך מסודרים
בתכלס, גופמן הוא תת־אלוף צעיר, טרום תפקיד אוגדונר של אוגדה מתמרנת. אותם הדברים אמורים לגבי זיני. לא תא"ל, אבל אלוף צעיר שלא מילא את מכסת תפקידי האלוף הנדרשת. שני אלה אוחזים עכשיו בשני התפקידים המודיעיניים החשובים ביותר במדינה (לצידו של ראש אמ"ן, שלומי בינדר). ושיהיה לכולנו בהצלחה.
התרעות פיקוד העורף