כשמנתחים את מצב האומה בדרך נטולת שנאה, מגיעים למסקנה שהדבר החשוב ביותר שנדרש עכשיו לעם ישראל הוא לכידות. אני מניח שלכמיהה הזאת שותפים כל הפטריוטים בכל הקשת הפוליטית. ייתכן שבקצוות ישנם חריגים מלאי שנאה, שמקווים ל"השמדת" הצד הפוליטי שמנגד.
אלה אינם בני שיחי בדיון הקצר הזה. לכן, מה יותר טבעי מכך שראשי המפלגות יחרטו על דגלם את נושא הלכידות בעם כנושא מרכזי לטיפול? על כל פנים, זה מה שההיגיון הפשוט, ללא התפלספות, מחייב.
לצערי לא כך הדבר. הקומבינות של רוב הפוליטיקאים מעמיקות, אידיאולוגיות מאבדות ממשמעותן והמיקסר האידיאולוגי והערכי פועל על סטרואידים. גם שיקולי הביטחון הלאומי מתפוגגים. לאחרונה התפרסמה באחד העיתונים קריאה לרמטכ"ל לשעבר, חבר הכנסת ושר הביטחון לשעבר - לפרוש.
אז אולי יסבירו לי ראשי מפלגות רבים כיצד מביאים לכידות לעם, כשהנושא לא עולה באמת בשיח הפוליטי של ראשי מפלגות רבות, אלא היפוכו של דבר - הם מגבירים את מסע השנאה והדה־לגיטימציה.
גנץ הוא הוכחה לכך שרק פוליטיקאים מעטים רוצים באמת לכידות, אך הוא לא נרתע. יגידו מתנגדיו שהוא רודף אחר תפקידים, ואני אענה להם: "נו, באמת". רדיפת תפקידים מתאימה לכל אחד אחר, אך לא לבני גנץ.
בני יקירי, אני יודע שאם תישאר בפוליטיקה אתה עשוי להישאר די לבד, אבל ערכך המוסף יהיה גדול בכל מסגרת. אתה אדם נבון המבין היטב את צורכי המדינה. אתה דוגמה אישית ליושרה, לתבונה וליכולת ביצוע צבאית ואזרחית. אנא, מצא דרך להישאר בפוליטיקה, להשפיע ולהיות מודל לחיקוי להתנהגות ראויה.
התרעות פיקוד העורף