הכתבות על "שובו של הערק" הן בדרך כלל הטריגר לקדחת ההתעטשויות האביבית שלי. כמו איזה אבקן שנישא ברוח של שרב ראשון, כתבה על הקאמבק של משקאות האניס גורמת לי לעקצוצים בקצה החוטם במקביל להפנמה שעוד מעט באים ימים חמים.
אם האביב מצית בנו תשוקה ביישנית, הקיץ הופך אותה לסליזית, בהמית יותר. המאכלים יוצאים מהקדרות ונכנסים לפיתות, רק כדי לטפטף טיפות של טחינה אל קצה הכפכף, והימים אינם נגמרים, עדיין צבועים בכתום של שקיעה, אף שאותות הפתיחה של מהדורות חדשות הערב כבר מתנגנים מכל טלוויזיה.
הליגות של משחקי הכדור - וליגות הכדורגל בראשן - מתכנסות אל מחזורי ההכרעה בדרמות שכמותן טרם נראו, אבל דינן להישכח עד לשבת הבאה. "זה לא אני אלא קודם כל הבחורים", יאמר בהצטנעות מעושה מאמן האלופה החדשה. "נרד בראש זקוף ונחזור לליגת-העל כבר בעונה הבאה", יאמרו מאמני הקבוצות שיסיימו מתחת לקו האדום, בלי להתכוון לאף מילה.
האם נוכח הרמה, ישראל הייתה יכולה להשתלב, לפחות בשלבים הראשונים של הטורניר, והאם לנצח נראה את המשחקים רק בטלוויזיה (לא וכן); האם לא הגיע הזמן לרענן את החוקה (יקרה, אבל באיחור) או להפסיק לנסות לייצא את המפעל הזה ליבשות שאינן אירופה או דרום אמריקה (כן, אבל לא יקרה). ולקראת הסוף, מתישהו לקראת המחצית השנייה של חודש יולי, תעלה השאלה: האם אנגליה מסוגלת לזכות בטורניר? (לא).
אחרי המונדיאל, כאשר אוושת המזגן ברקע תכריח אותנו להעלות את הווליום בטלוויזיה בעוד שני מספרים, נוכל לצפות בכתבות שמסבירות עד כמה יחסכו אלה שיהיו מוכנים לטוס לחו"ל דווקא בתשעה באב, שבו יש ירידה בביקוש לטיסות. אבל אפילו אלה, מאוסות ככל שתהיינה, לא יצליחו לעצבן כמו הציוצים של ההם שמבקשים להזכיר לנו שלא חרב בית המקדש אלא בגלל שנאת חינם וקוראים לנו להפסיק לריב, לפחות ליממה.
אחר כך ידברו פה על חזרה ללימודים, על שביתת מורים, על יעדי הנופש בחו"ל שהפכו מסוכנים לישראלים, אבל נשארו עוד מקומות אחרונים במחירי מבצע, למי שמסוגלים לדבר ביניהם באנגלית אפילו במונית.
ואז יבואו הבחירות או שתתחדש המלחמה או איזו דרמה אחרת, שעד שנרד לעומקה ומשמעויותיה, נגלה שמישהו כבר החליף את התפאורה: כלומר עדיין יהיה חם מהרגיל ברוב חלקי הארץ, אבל פה ושם תנשב גם רוח קרירה, רמז לבאות, שיפה וטובה תהא השנה אשר מתחילה לה בדיוק ביום שאחרי הכתבה על מחירי הדבש המאמירים דווקא עכשיו.
אבל כל אלה עוד לפנינו, שכן אנחנו עוד בכתבות שמסיימות כל אביב, על "שובו של הערק" ו"הקאמבק של משקאות האניס". ערק, רקיה, ראקי, אוזו, פסטיס, וכל אותם המשקאות שמהילה בקרח מעכירה את שקיפותם ומעלימה את צלילות מחשבותיו של הלוגם.
כמה פעמים כבר קראתי את הכתבה הזאת, כמה פעמים כבר כתבתי אותה, אף שאני יודע שצריכת משקאות האניס נותרת, פחות או יותר, קבועה - קבועה ממש כמו הכתבה השנתית שתוהה אם היא עולה.
התרעות פיקוד העורף