מושב לצים
מי שייקלע ליציע האורחים, יחזה בהצגה "כל ממזר מלך", שהיא הטובה בעיר. הכנסת, בהנחיית הממשלה (תשכחו מרעיון הפרדת הרשויות, כי בפועל הן גוף אחד), תנסה בכל כוחה לקדם חוקים הזויים ביותר, גם אם מדובר ברעיון להתאים את מחוגי השעון הישראלי לשעון האמריקאי. על הפרק: השינוי בסדרי עבודת התביעה הכללית; חוק היועמ"שים, שלפיו היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה יכולים להתעלם מעמדת היועצת המשפטית לממשלה; חוקים להחלשת התקשורת; וביום טוב - גם חוק ההשתמטות.
במקביל יקודמו יוזמות כלכליות המנוגדות לעמדת בנק ישראל והאוצר. סביר שבנימין נתניהו יפציע במופעי רחוב עם משאבת דלק, ועם שטר משומש (מהבחירות הקודמות) בפתחה של חנות פלאפל או ברשת רמי לוי. אתם מוזמנים להאמין להבטחה המיליון להוריד את יוקר המחיה.
בדרך לחוקים אלה, כל נורמה, כולל אכילת שרצים פוליטיים, כשרה - גם כשמדובר בדריסת כל ייעוץ משפטי. אם יתברר שהבחירות השנה יתקיימו במועדן ב־27 באוקטובר, היועצת המשפטית תפרסם הנחיה המונעת טרלולים פרלמנטריים הקשורות לבחירות. לכן לא מן הנמנע שהבחירות יוקדמו כדי לאפשר את המשך ההשתוללות.
ומה המצב באופוזיציה? במפלגת העבודה אין מה לדאוג, כי חברי הכנסת שלה נותנים פייט. מקומם של נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מובטח בוודאות. מרב מיכאלי תישאר בחוץ, וברשימה הבאה נראה לפחות שש דמויות חדשות חוץ מהיו"ר יאיר גולן. במפלגות האופוזיציה האחרות המצב מורכב יותר, וחלק מחברי הכנסת ייאלצו לבקש בקרוב דמי אבטלה.
ביש עתיד, כמחצית מחברי הכנסת הנוכחית (שמניינם 24) יתעניינו בקרוב בקריירה אחרת. אלעזר שטרן הודיע שיישאר בחוץ, וכך גם רם בן ברק, שהתמודד בעבר על תפקיד היו"ר מול יאיר לפיד. חלק מהפליטים מתעניינים במחסה אצל גדי איזנקוט. מאידך, מקומם של פרלמנטרים פעלתנים כמו מירב בן ארי, מירב כהן, ולדימיר בליאק, יואב סגלוביץ' ומיקי לוי - מובטח. חבר הכנסת האלמוני ירון לוי הבין שהוא בדרכו החוצה, ומיהר להודיע על פרישתו. סביר שגם ח"כ עדי מזוז תישאר אלמונית אחרי הבחירות. לא ברור כיצד הם יתפקדו במושב הלצים ששמו כנסת ישראל בלילות הקיץ החמים. ואולי, כמו פעילי הליכודיאדה באילת, הם יבחרו בחופשת בטן־גב.
צבע הכסף
בדיוק לפני שבוע פורסמה תחזית מיטב בית השקעות ביחס לביצוע קופות הגמל, ההשתלמות והפנסיה באפריל. "חודש חזק מאוד לקופות הגמל, שבו נכבשו שיאים חדשים במדדי הבורסה המרכזיים בארץ ובעולם", כותבים כלכלני בית ההשקעות.
המספרים מדברים בעד עצמם: התשואה הממוצעת בקופות הגמל במסלול הכללי (הסולידי) עמדה באפריל על 4.4%, ובמסלול המניות - על 8.7%. זו התשואה השלישית בגובהה לקופות הגמל הכלליות מאז 2010. באפריל 2020 עמדה על 5.1%, ובנובמבר באותה שנה - על 4.5%. אלמלא היחלשות הדולר ב־6.8% לעומת השקל באפריל, לקופות הסולידיות היו עוד 1.3%, כך שהתשואה המצטברת הייתה ממריאה ל־5.8%.
חוסכים רבים באפיקים הסולידיים הגדילו בשבועות האחרונים את תאבון הסיכון וניתבו השקעות לרכיבי חיסכון עם שיעורי השקעה במניות גבוהים יותר. קרנות הנאמנות גייסו באפריל 10.6 מיליארד שקל, הסכום הגבוה ביותר מיולי 2025. חוסך שיבדוק השבוע את דף החשבון בקופות הגמל הסולידיות, ישמח לגלות שיתרה של 100 אלף שקל בתחילת אפריל צמחה ל־104.4 אלף שקל בסוף החודש. תשואה של 4.4% לחודש גבוהה מהתשואה השנתית שמקבל לקוח בנק המפקיד 100 אלף שקל ומעלה.
אז מה קורה כאן? איך ייתכן שקופות שאמורות להניב 4.4% לשנה ולא לחודש, מכות את מדדי הבורסה בהתחשב במצב המלחמה האזורית? האם בבורסה לניירות ערך בתל אביב פיצחו משהו שלא שמעו עליו בוול סטריט? מי מתנדב להסביר מדוע חברות סולידיות נסחרות במכפיל רווח של 25. במכפילים כאלה יש צורך להמתין תיאורטית 25 שנים כדי להחזיר את הכסף על ההשקעה. אז האם כבר לא עדיף להשקיע באיגרת חוב ממשלתית הצמודה למדד בתשואה פנימית של כ־4%? ואולי בכלל צריך לכתוב מחדש או לפחות לעדכן את ספרי הכלכלה שקראתי בשקיקה בפקולטה למנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב.
שוחחתי על הדילמות הפיננסיות המטרידות עם איש השקעות בכיר מאוד ומצליח במשק הישראלי והעולמי. ביקשתי שיזרוק לי גלגל הצלה לפענוח הסוד והסבר, לפחות חלקי. לדבריו, "מה שמסביר את הזינוק בשוק זה עודפי הכספים העצומים המוזרמים לבורסה, ותחושת העושר של הציבור עקב כך".
אבל מאיפה מגיעים עשרות מיליארדי השקלים? כאן התשובה מפתיעה יותר. "מהמלחמה", הסביר בן שיחי. "עלויות המלחמה מ־7 באוקטובר הסתכמו ב־405 מיליארד שקל. הכסף זרם להוצאות צבאיות ישירות, אבל גם להוצאות נלוות. חלק מאנשי המילואים שגויסו קיבלו פיצוי על השירות בסכום העולה משמעותית על מה שבאמת הרוויחו באזרחות. תעשיות הנשק של החברות הביטחוניות פרנסו אלפי משפחות של קבלנים, אנשי תעשייה, אנשי טכנולוגיה ועוד".
"וחוץ מזה", המשיך בדבריו, "הכסף שמצמיחה כלכלת המלחמה מגיע עוד לפני שמדברים על עסקאות יצוא ההייטק והכסף הזר שזורם לישראל ולבורסות ממשקיעים זרים. זה מתבטא במחסור בכוח אדם ועליית השכר הממוצע במשק. לכן רכיבי החיסכון הפנסיוני המוזרמים לגופי החיסכון המוסדיים, כמו קרנות פנסיה, גמל, השתלמות וביטוח, גדלים במיליארדי שקלים לחודש. המוסדיים אינם יכולים להיחנק עם הכסף, כי הם במרדף אחר התשואות החודשיות.
"הכסף מגיע לבורסה, ובמקביל משמש גם לעסקאות ענק לרכישת מניות מחוץ לבורסה, כפי שראינו השבוע. לכן התשואות החודשיות עולות בהתאם ומעשירות, לפחות על הנייר, את החוסכים לטווח הארוך".
אם כן, לכאורה, מלחמות בישראל לא רק שאינן פוגעות בכלכלה ובאזרח, אלא אולי מעודדות את השווקים הפיננסיים - ניסיתי את בן שיחי. "הסבר זה נכון לטווח הקצר", ענה לי בן שיחי בסבלנות. "בטווח הארוך, אין ספק שיש מחירים שהמשק משלם. למשל, העלייה בגירעון תגדיל את החזר הוצאות הממשלה בגין קרן וריבית, ואז פחות יישאר להשקעות אחרות. כדי לצמצם גירעון, ייתכן שהממשלה הבאה תיאלץ אחרי הבחירות להעלות מיסים. למשל, הגידול ביחס חוב־תוצר ימנע מחברות דירוג האשראי הבינלאומיות לשפר את דירוג המשק. ומה שהכי גרוע הוא שהמצב הנוכחי יקשה מאוד על הנגיד פרופ' אמיר ירון להוריד את הריבית, מחשש מוצדק להתפרצות האינפלציה, ואת מחיר הריבית הגבוהה משלמים משקי הבית והעסקים הקטנים".
ועד מתי תימשך תופעת הבורסה המטורפת, אפילו בן שיחי החכם לא יכול היה להעריך. הוא היה מספיק כן להודות שהוא מסוגל לנתח את מה שהתרחש בעבר - אבל אינו יכול לדעת מתי תגיע ההתרסקות. "אבל היא בוא תבוא, וכשזה יקרה, היא תהיה כואבת מאוד. זה ייגמר בבכי", הזהיר.
המדד והריבית
הכלכלנים קוראים לכך "תמסורת שער החליפין", שהיא השפעת השינויים בשער החליפין על המדד. יונתן כץ, הכלכלן הראשי של לידר שוקי הון, כותב השבוע: "הייסוף החד בשקל תומך ביעד האינפלציה ועשוי לאפשר הורדת ריבית באחת משתי ההחלטות הקרובות". זה נכתב אף שבבתי השקעות כמו פסגות ובבנק הפועלים סבורים שמדד אפריל יעלה ב־1.4%, מה שיקפיץ את האינפלציה כך שהתמריץ להורדת הריבית יירד.
בעבר נהוג היה להעריך שפיחות או ייסוף של הדולר לעומת השקל ב־1% ישפיע ב־0.2% על המדד. לפיחות של 6% בדולר באפריל הייתה אמורה להיות השפעה דרמטית על המדד. למרות ההיחלשות הדרמטית בדולר, המחירים מסרבים לרדת משלל סיבות, שבמרכזן היעדר תחרות. המצב מגיע לאבסורד שבו חברות שילוח ישראליות מייקרות עמלות כפיצוי על שחיקת הדולר והירידה הריאלית בעמלות.
גל עליות המחירים גם קשור למשבר האנרגיה העולמי ולזינוק מחירי הדלק ל־115 דולר לחבית. אלמלא הזינוק בדלק, מחיר הבנזין למכוניות אצלנו אמור היה לרדת בתחילת מאי בזכות היחלשות הדולר. אבל פיחות הדולר רק מיתן את ההתייקרות, והבנזין עלה ב־2 אגורות בלבד ל־8.07 שקלים לליטר.
הנגיד פרופ' ירון מוטרד במיוחד מניהול התקציב, וזה הגורם המשפיע ביותר על מדיניות הריבית. מבחינתו, כשראש הממשלה נתניהו מדבר על תקציבי ביטחון של 350 מיליארד שקל בשנים הקרובות, ברור מה יהיה מחולל האינפלציה העיקרי. מאז אסון 7 באוקטובר המלחמה עלתה 405 מיליארד שקל. השיקול הכלכלי הפיסקלי נדחק אצל נתניהו לפינה מבחינת סדרי העדיפויות, ואפשר להמשיך ולהדפיס כסף למרות הגירעון. לא רק שהוא אינו מקצץ בסעיפים מיותרים, אלא שלקראת הבחירות יפצח ביוזמות פופוליסטית של מיליארדי שקלים. אז מומלץ בחום לעדכן את התחזיות לגבי הורדת הריבית.
התרעות פיקוד העורף