לאורך כל המסמך הם מנסים לשכנע את נסראללה להצטרף להתקפתם עלינו, כשמסגד אל־אקצא הוא המנוף שעליו תולים את הטיעון כולו. הם מסבירים לו שחובה להשתמש במה שקורה בירושלים ובאל־אקצא כדי לאחד את כל "האומות" נגד ישראל. הכוונה היא, כמובן, לגשר על הפערים והתהומות שבין השיעים לסונים, המצרים לפלסטינים, הלבנונים לסורים והארגונים השונים לבין עצמם, לשכוח את כל המחלוקות והיריבויות בעולם הערבי והמוסלמי, להתאחד סביב ה"פשעים" שישראל מבצעת במסגד ולהסתער עליה ביחד, בבת אחת. הכל מתחיל ונגמר באל־אקצא, הקונצנזוס האולי יחיד בעולם הערבי נגד ישראל.
אל מול הפירוט הזה, בולטת עובדה מדהימה נוספת. אין במסמך הזה כמעט אף מילה על המהומות הפנימיות בישראל, ההפיכה המשטרית, המחאה נגדה, ההפגנות. אף מילה על איומי הטייסים המתנדבים להשהות את התנדבותם. סיפור המעשה הפיקטיבי שמכונת הרעל מנסה לבנות, שלפיו "הסרבנות" גרמה לחמאס להתנפל על ישראל דווקא בעיתוי הזה, לא היה ולא נברא.
אין כאן הערכות או פרשנויות, יש כאן מסמך אותנטי שנכתב על ידי המתכננים עצמם, לאדם החשוב ביותר עבורם עלי אדמות, האדם שהצטרפותו להתקפה הייתה יכולה לסייע לה להצליח.
אחרי שהם דנו בנעשה באל־אקצא לאורך מאות מילים, ולפרטי פרטים, עוברים שלושת מרצחי חמאס לסיבות הנוספות: מעלליה של ישראל בירושלים, כוונתה "לייהד" את ירושלים, ומשם עוברים לג'נין, לשכם, לחברון, ומשם להתקפות של ישראל וחיל האוויר בסוריה ובעיראק וכמובן, ההתקפות באיראן, כולל חיסולים של מדעני גרעין. הכל בפנים, הכל מרוכז לכדי כתב אישום ג'יהאדיסטי מאוחד נגד ישראל, במטרה לאחד את אויביה כולם נגדה ברגע האמת. 7 באוקטובר 2023 בשעה שש וחצי בבוקר. המכתב הזה אמור היה להשיק את הפעלתה של "תוכנית ההשמדה", את הצתת חגורת האש שנבנתה סביב ישראל לאורך כל שנות שלטונו של בנימין נתניהו.
הקטע הזה חשוב, כי הוא מסביר גם את המחדלים של הצד שלנו. מאז 7 באוקטובר עולות השאלות למה הייתה בליל הטבח הוראה "להתרחק מהגדר" ולמה היו הרמטכ"ל, מפקד הפיקוד, ראש השב"כ ושאר הבכירים כל כך מידתיים בהחלטותיהם אל מול הסימנים המעידים שהצטברו מולם. הסיבה: המיסקלקולציה המפורסמת.
גם בישראל ידעו שחמאס מודע להחלטות הקבינט וחושש מהתקפה ישראלית. מכיוון שכך, הפעילות בלילה שלפני האסון הייתה מדודה, כדי לא לגרום לחמאס לצאת להתקפת נגד כדי לסכל התקפה ישראלית. היום זה נראה מטופש להחריד. וזה אכן מטופש להחריד. אבל חשוב לזכור שזה בא אחרי שנות דור (מאז חזרת נתניהו לשלטון ב־2009) של מדיניות "הכלה", של "מקלות וגזרים", של ריפוד חמאס בכסף והקלות, שכולה באה בהכוונה מלמעלה. כשזו המדיניות לאורך 14 שנה, אלה התוצאות. כשאתה זורע רוח, אתה קוצר סופה. או מבול. מבול אל־אקצא.
המכתב מפרט את החזיתות השונות והנפרדות שבהן עלולה הייתה ישראל להכות באויביה. זה כולל גם את ערביי ישראל, שאיתם היינו אמורים לחסל חשבונות בגלל הנשק הלא חוקי והבנייה הלא חוקית, אבל לא רק: ירושלים, יהודה ושומרון, סוריה, חיזבאללה, ארגונים פלסטיניים נוספים בתחומי לבנון, וכמובן איראן ועזה. בחלק מהמקרים, מגלים דף, סינוואר ועיסא כושר נבואי לא מבוטל. הם כותבים על הטילים המדויקים, על הגרעין, על כל מה שמעסיק אותנו עכשיו.
חלק לא מבוטל מנבואות המסמך אכן התגשמו בשטח. ישראל נלחמה באיראן, בחיזבאללה ובעזה, ואולי עוד תשוב להילחם. היא גם תרמה את חלקה לנפילת המשטר הסורי ותקפה בסוריה. מה לא התגשם? ערביי הפנים, כלומר ערביי ישראל, לא נסחפו למהומה. גם יהודה ושומרון עוד לא התלקחו, אם כי כאן יש סיכוי שזה יקרה בכל רגע. תקוותם הגדולה של דף וסינוואר להביא למלחמת אזרחים פנימית בין ערביי ישראל למדינתם נגוזה ונקברה קבורת חמור. צריך לברך על כך ולעשות הכל כדי שכך זה גם יישאר.
על עצמם, בעזה, כתבו דף, סינוואר ועיסא משפט מדהים למדי: "הוא (האויב) ייכנס למערכה נגד עזה בשל חלקה בהסתה, בתמיכה ובסעד או השתתפותה בסבבי ההסלמה. הוא ייכנס למערכה בעזה ביוזמתו בחיסולים או שיפתה אותה במספר הקלות כלכליות".
מדהים במיוחד הוא הגילוי, הנכתב במפורש במכתב, על המגעים שהתקיימו בעבר בין שליחי חמאס לאנשי חיזבאללה (וגם איראן) בעניין המתקפה על ישראל, ועל ההסכמה שהעיתוי ייקבע בנפרד כשסיבתו המרכזית היא אל־אקצא. בשלב הזה, מבקשים שלושת הכותבים סליחה ומחילה מנסראללה על כי לא גילו לו את מועד ההתקפה מבעוד מועד. אתה מכיר, הם אומרים לו, את יכולותיו המודיעיניות של האויב. זה היה דולף.
כאן מגיעה פסקה נבואית של ממש: "אחינו האהוב, מחיר כל היסוס יהיה גדול ולא ניתן יהיה לשאת בו לא ביחס לתוכנית שלנו כולנו ולא לגביכם ולגבי הרפובליקה האסלאמית. זאת בגלל מכותיו וניסיונותיו של האויב להשיג תמונת ניצחון ולהשיב את ההרתעה נגד איראן וסוריה באמצעות שיטת פעולתו הרגילה עם תוספת ריכוז ואינטנסיביות, ומכיוון שהן כמדינות נשלטות על ידי כללי פעולה שונים ממה ששולט אצלנו הארגונים. תוצאות ההיסוס תהיינה מעל מה שניתן לשאת והן תעלינה על כל דמיון".
כן, הם מתרים בנסראללה ואומרים לו שאם יהסס ולא יצטרף, ישראל תגיב בנחרצות והתוצאה תהיה קשה לו, וגם ל"רפובליקה האסלאמית", כלומר לאיראן. הם לא ידעו שההתקפה שלהם על ישראל אכן תסב נזק עצום למדינת היהודים, אבל בשורה התחתונה תמיט אסון גם על ראשם. הם ייהרגו, שותפיהם ייהרגו, מנהיגי איראן וחיזבאללה ייהרגו ומחיר הדמים שתגבה ישראל על מה שעוללו לה, יהיה נורא (וטוב שכך).
ובכן, רוב זה לא קרה. הפרק הראשון, של הכרעת אוגדת עזה וכיבוש חלקים מהעוטף, כן קרה. נסראללה, שנהנה לאורך שנות דור מתדמית "האיש החכם" של המזרח התיכון וזה שמכיר את ישראל טוב מכולם ויודע להרתיע אותה, עשה את שגיאת חייו. הוא היסס. הוא לא הצטרף ברגע הנכון, כלומר בשעה שש וחצי בבוקר, אור ליום 7 באוקטובר. גם אחר כך הוא לא קרא נכון את המפה, והבין את המצב רק אחרי שהבונקר שלו התמוטט עליו. כמה טוב שכך.
אנחנו נענשנו על היהירות, על הזחיחות, על ההתמכרות למודיעין סייבר קל על חשבון מודיעין אנושי מאומץ וקשה, ועל מדיניות "הכלה" נפשעת בת שני עשורים שהניחה לחיזבאללה וחמאס לבנות על גבולותינו מפלצות טרור. הנחתנו על הברברים הללו מכות קשות, אבל לא הכרענו אותם.
נתניהו לא יודע לסיים מלחמות, אולי כי הוא פשוט לא רוצה לסיים אותן. את תפיסת הביטחון של ישראל צריך לעדכן. אסור לאפשר לאף אחד התעצמות כזו על גבולותינו. ובאותה נשימה, צריך להמשיך לחתור להסכמים. בסוף, זה הדבר היחיד שמביא שקט וביטחון. את כל זה אפשר יהיה לנסות לעשות ביום שאחרי האיש שגרם לכל זה. ורק אחרי שנרפא את הפצע הפנימי.
התרעות פיקוד העורף