1. כל ישראלי שני בערך מתייחס לעצמו כאל מבין גדול בכדורגל. מבחינתו, הוא יכול להיכנס בכל רגע נתון למגרש ולמלא בקלות את תפקיד מאמן הנבחרת. אותו דבר חל גם בפוליטיקה. מי לא מבין בה?! כולם, והם גם יודעים טוב יותר ממי שעוסקים בזה. עכשיו יש משהו חדש, לא רק כדורגל ופוליטיקה. עכשיו כולם מבינים בכל.
כך למשל הופתעתי לראות בטלוויזיה מישהו שאני מכירה היטב. מגיל צעיר הוא מתפרנס כעורך דין, והוא אף מצליח במקצועו. לנגד עיניי ההמומות הפך למומחה למזרח התיכון באולפן אחד הערוצים. הוא אדם אינטליגנטי כמובן, אבל כל אחד או אחת שאני פוגשת בבוקר במכולת או בדרכי אליה, הוא מומחה למזרח התיכון באותה מידה.
אמא שלי, שאולי צופה באותה תוכנית, לא יודעת שלדעתו של אותו מומחה יש משקל זהה לדעתה בנושא. היא עלולה לחשוב בטעות שאם הוא שם, כנראה שהוא האדם הכי נכון לענות על השאלה. אז חושבת.
בשבתות יושב בערוץ 11 פרשן ספורט ומפרשן את המציאות. במה פרשנותו טובה משל כל אחד מאיתנו, רק אלוהים יודע. היא לא. אבל הוא שם, ואמי אולי צופה.
הבעיה אינה עצם קיום הפאנלים, להפך. רצוי שיתקיים דיון תקשורתי ציבורי מגוון, אבל נדמה שכבר כמעט לא ניתן להבחין מי המומחה ומי סתם סלב כריזמטי שבא לתת שואו. מי מדבר מתוך ניסיון, מחקר והכשרה, ומי מביע עמדתו האישית ועל הדרך גם מנסה להשפיע.
בדרך כלל אין הבחנה ברורה שעושה המגיש לגבי הרקע של הדוברים ומידת כשירותם לתובנות בשידור. כולם יושבים על אותו סט סביב המגיש, כך שאין אפילו הבחנה ויזואלית בין "פרשן" ל"דעתן".
לא כל מי שהצביע בבחירות הוא פרשן מדיני או פוליטי ראוי. ולא כל מי שחלילה התגלה אצלו סרטן הערמונית או מכיר מישהו כזה, הוא מומחה לענייני בריאות ויכול לפרשן את מצבו הבריאותי של ראש הממשלה. זה נשמע הזוי, אבל ביום שבו התפרסם דבר מחלתו של בנימין נתניהו, ישבו באולפני שישי פאנליסטים שאינם רופאים וניתחו את סיכויי ההחלמה, קצב התקדמות המחלה ואפשרויות הטיפול.
עכשיו, מה לעשות שהצופה הממוצע לא תמיד מבחין בין רופא מומחה לפאנליסט נטול הכשרה רפואית שמחפים עליה כריזמה טלוויזיונית וביטחון עצמי?
מתפתחת כאן גם תופעה של המצאת תארים, או לכל הפחות ניפוחם. יותר ויותר משתתפים מוצגים כ"יועצים אסטרטגיים", "מומחים בינלאומיים לקמפיינים", "בכירים לשעבר ב...". מישהו במערכת החדשות המזמינה בודק בכלל על מה זה מתבסס? למי מייעצים אסטרטגית ואיזה קמפיין בינלאומי רלוונטי לדיון באולפן ניהלו המוזמנים בהצלחה שהצדיקה את הבאתם לאולפן?
הבעיה אינה רק היומרה האישית, אלא גם האופן שבו התקשורת מאמצת את התארים הללו בלי בדיקה ממשית. כאשר כותרת מציגה אדם כ"מומחה", רוב הצופים לא יבדקו מעבר לכך. מבחינתם הסמכות כבר הוענקה ל"פרשן" על ידי הגוף המשדר.
ויש עוד תופעה, או ליתר דיוק בדיחה: כי מה יותר טבעי מפרשן שמסביר איך צריך לפעול, ואז קם מהכורסה ומודיע על הצטרפותו לחיים הפוליטיים? מאחר שהוא כבר התיימר לדעת יותר טוב מכולם - באדיבות הערוצים שבהם הוא מתארח - מה יותר טבעי עבורו מלהתחיל להאמין שזה נכון?
3. תהיתי לא מעט איך אנשים מסוימים הולכים ומופיעים ומשקיעים זמן רב בשהייה ממושכת באולפנים. התעלומה נפתרה כשיום אחד הם הודיעו שהם מצטרפים לפוליטיקה. ואז מתברר שלא רק שלא ניסו להיות פרשנים אוביקטיביים, אלא בסך הכל מינפו את הפרשנות לניסיון כניסה לפוליטיקה והגברת הביקוש.
יש למשל פרשן מסוים ומגיש לכל דבר ועניין, שאני חושדת בו שהוא ישן באולפן, מרוב שהוא שם כל הזמן. במקביל רצות הספקולציות על הצטרפותו הקרובה לפוליטיקה.
יש לציין שקיימת כאן אחריות מערכתית של גופי התקשורת. העורכים בוחרים את המשתתפים ומעצבים את אופי הדיון. וכשהם נותנים במה חוזרת לאותם "דוברים לכל עת" על פני מומחים אמיתיים, הם בוחרים למעשה בדרמה וברייטינג על פני עומק ואמינות. הם מטשטשים את הגבולות בין מידע מבוסס ואמין לבין פרשנות אישית שטובה לכל עת.
עולם תקשורתי מתוקן מחייב סימון גבולות ברורים בין פרשן ראוי לבין מי שאפשר בהחלט לקנות ממנו רכב יד שנייה, אבל לא מומלץ לקנות את פרשנותו. אך מכיוון שזה כנראה לא הולך להשתנות, המלצתי לצופים היא להיות חשדנים ובררנים. בדקו מי הדוברים, מה הרקע שלהם ואם אתם מעוניינים לצרוך מהם מידע ותובנות. זכרו שהמרקע לא הופך אדם למומחה, לפעמים הוא רק כלי המשרת אותו להגברת הביקוש והפיכתו למוכר עוד יותר.
התרעות פיקוד העורף