אבל זה חלק מקמפיין בחירות, חברות. יעברו שר שר וישחירו. מי? מי שיש להם אינטרס להפיל את ממשלת נתניהו. ביקורת? חשוב! שיפור? סופר-חשוב! אבל נורא מוזר בעיניי האירוע הזה, ותמצמצו פעמיים אם אני צודקת, שתמיד המותקפים מגיעים מהימין.
בכל אופן, עכשיו אווירת בחירות וקורה תהליך מרתק מאוד בבחירות הללו. המדינה עברה שינוי, מי שלא אתחל את חייו ב-7 באוקטובר ולקח לעצמו זמן מחשבה אישי, פספס הזדמנות לצמוח מתוך הכאב הבלתי רגיל.
עשרה שריונים לא יהיו, אך הוא נותן לליכוד להתרגל לרעיון ובעקבות השריונים יוכל להציג רשימה איכותית יותר וכך לעקוף את הפריימריז. אך הוא עושה זאת בשקט יחסי. כדי לא לעצבן שם את מקבלי ההחלטות המרכזיים.
ימים עמוסים לפנינו. קמפיינים של שנאה, ספינים בלתי נגמרים, משברים מדומיינים בזמן פיזור הכנסת וגם הרבה צחוקים. במדינה שלנו, מי שלא צוחק כל היום מאיך שנראית הפוליטיקה, יבכה כל היום. וישחקו הנערים לפנינו. העיקר שיקימו ממשלה שתיתן לאויבים שלנו בראש. איך אומרים בימין? עד הניצחון המוחלט. אז בבקשה.
יוני, סוף
כאמא של אפריל (היא כמעט הייתה מרץ, כי התרסקתי על הרצפה בכישרון והוכנסתי לשמירת היריון, ואז כמעט הייתה מאי למרות התחזיות ללידה מוקדמת) אני מרשה לעצמי לפתוח פה על יוני. מדובר בחודש שבו יש עניינים מנהלתיים מהמורכבים ביותר בשנה לאמהות. יש להכין את היומן לשיבוצי מסיבות סיום בלתי נגמרות – ולדייק! את הפייבוקס לתשלומים על גבי תשלומים, את הרכב לנסיעות ליליות לסינג'ורים שיגיעו בדקה התשעים, את הסבלנות לחפירות הבלתי נגמרות בקבוצות של אמהות וכמובן את התודה – לוועד! כי אין על הוועד ואיזה ועד ומה היינו עושים בלי הוועד.
אז שיהיו לנו אך ורק מסיבות סיום מאושרות. עם ישראל חי, מי שמאמין לא מפחד, שבט אחים ואחיות. ונולדתי לשלום – ברור. חודש בקטנה, לעומת יולי-אוגוסט. חיבוק לכן, אחיותיי שותפות הגורל. יחד ננצח.
התרעות פיקוד העורף