לא מדובר כמובן ב"כניעה" למדינת איראן, אלא למציאות שדחקה אל הקיר את ה"לחימה" שהייתה אמורה להביא "ניצחון". לא ברור כמה זמן ייקח עד שהשניים האלה, טראמפ וביבי, יאשימו זה את זה באותה כניעה. וזה יקרה מעצם טבעם ההפכפך.
ברמה הפנים־לאומית, סביר להניח שטראמפ יוכה בבחירות האמצע ונתניהו בבחירות הכלליות. ברמה הצבאית, יחסי הכוחות במזה"ת לא ישתנו חרף הצעתו המופרכת והאחרונה של טראמפ למזרח תיכון חדש שכולל מדינה פלסטינית. ישראל תישאר כוח צבאי עדיף בהרבה על יכולות השכנים הקרובים והרחוקים.
התשובה העגומה שנענית ממש בימים אלה היא תגובת הציבור להפקרה המזעזעת בצפון: כלום ויבבות. התשובה הזו מוכיחה שהציבור יכול לספוג הכל. לא מפני שהוא גיבור. משום שהוא קהוי, עייף ומובס. אם זה לא המצב, אזי לא ברור למה כל אזרחי הצפון והעוטף לא עולים כאיש אחד לירושלים, ולמה מיליון איש לא מצטרפים אליהם.
בינתיים, נתניהו ושות' עדיין מקווים ומפצירים בטראמפ להפציץ יחד ומתישהו באיראן. את הציבור הישראלי ממשיך נתניהו לטמטם ולפמפם בסכנה הקיומית שנובעת מאיראן, חיזבאללה, חמאס וממשלת השינוי. במציאות מדובר בדמדומי טראמפ, פוליטית ומנטלית, ברמה של גיחות אקראיות למציאות ומאבקי כוח בין יורשים עתידיים.
כתבים אמריקאים העריכו לאחרונה כי מתבשל הסכם שיוריד את טראמפ מרעיון התקיפה. כתבים ישראלים מדווחים כי "ישראל מודאגת". והם טועים. המשפט הנכון הוא "ממשלת ישראל מודאגת", וטוב שכך. אזרחי ישראל ומצדדי האינטרס הביטחוני האמיתי אמורים להיות מרוצים.
כניעה אמריקאית־ישראלית לאיראן ופקודה אמריקאית לשקט במזה"ת, כולל בלבנון, מפחיתות את הפגיעות בחיילים ובאזרחים ופוגעות בסיכויי הבחירות – הן האמצע של טראמפ והן הכלליות של הקואליציה הנוכחית. מה רע?
מהלך קרקעי לחילוץ האורניום? בכיר לשעבר במוסד, שאמור לדעת יותר מכולם איך פועלת תוכנית הגרעין האיראנית (כיום גם קפלניסט בכיר), מסביר לי בתוקף שמבצע קרקעי לחילוץ הוא אפשרי והכרחי. אני מזהיר אותו שאלשין לאביו שהבן שוגה באשליות מסוכנות, והוא מושך כתף החלטית: "זה מה שצריך לעשות".
חישוב מחדש
בדרך לפיכחון, מה שמציל במקצת את המצב אחרי שיכרון הדם הוא ההנגאובר: סוף־סוף ברור לכולם שממשלת ישראל מתחזה לגוף שמקבל החלטות בעודה מתפקדת כשטיח הפרסי של טראמפ, וראש הממשלה הפך את חיל האוויר לזרוע ביצוע של צבא ארה"ב.
כל אזרח חצי סביר ורבע אינטליגנטי מבין כיום שהמדינה כולה כפופה לשיקולים שאינם מתכתבים עם הביטחון הכללי והאישי של אזרחיה, אלא עם האינטרסים הפרטיים של נתניהו וטראמפ. תהליך ההתפכחות הזה הוא הזדמנות נדירה לחשב מחדש את יחסינו עם ארה"ב כדי לזכות מחדש בעצמאות של ממש. זה כמובן לא יקרה עם ממשלת החורבן. בעצם גם לא בממשלת השינוי.
בשלב הזה הרעיון של התנתקות הדרגתית לטובת קשרים משמעותיים יותר עם אירופה הדמוקרטית־ליברלית אמור להיות חלק לגיטימי מהשיח הציבורי. ומי מוביל את המהלך? נכון. כבר לפני כמה שנים דיבר נתניהו על ניתוק הדרגתי מהסיוע האמריקאי.
לטיפוס הזה יש תיקיית בעד ונגד בכל דבר ועניין, והוא שולף תמיד את הנכון לשעתו מן המוכן במאמץ מיוזע ובהול להוכיח את צדקתו. במציאות הוא העמיק את התלות בארה"ב. לכאורה שת"פ מבצעי ומדיני. למעשה פרוקסי צייתן. בכל פעם שנתניהו ניסה לנהל פעולה עצמאית, טראמפ בלם. גם כאשר המטוסים היו באוויר. וברור לכולם מי כאן בעל הבית.
וזה לא מהיום, אלא מאז המלחמה הקרה – כאשר ארה"ב וברית המועצות התקוטטו על השליטה בעולם. במזה"ת הייתה מצרים גרורה סובייטית ואנחנו גרורה אמריקאית. מאחר שהמעצמות לא מנהלות מלחמות עולם, הפכה מצרים לאויבתנו הגדולה. עד מלחמת ששת הימים היא הייתה האיום הקיומי מספר אחת, ומאחוריה העולם הערבי כולו.
לכאורה זו שותפות אינטרסים (הם רוצים להכחידנו וכו') בינינו לבין המערב. תחילה צרפת ובריטניה, ובהמשך ארה"ב, שסיפקו לנו אמל"ח שפרנס את החיכוך המדמם בגבול ומלחמה פה ושם. למעשה אלה היו תהליכים של נעילת דלתות להסדר מקומי בשל סדר עדיפויות אמריקאי וא"י השלמה מצד ישראל. בדיוק כמו השת"פ של היום, עד ההסכם המסתמן בין טראמפ לאיראן.
בתמורה להיותנו פרוקסי מצטיין קיבל נתניהו פירורי הסכמה (זמנית) לתקוף בלבנון, סוריה ועזה, מה שהשקיע עמוק יותר את צה"ל במלחמת התשה מדשדשת, הרחק מעבר למטרות המלחמה האמיתיות - שבהן הובסנו בזו אחר זו. המטרה הצבאית, מאז התקיפה הראשונה (עם כלביא) ביוני 2024, הייתה לחסל את פוטנציאל הגרעין האיראני. המטרה המדינית הייתה לשנות את המשטר. כל השאר – הפגיעות בטילים הבליסטיים ובמתקני תשתית והחיסולים האישיים – היו בונוס והסחת דעת.
אחרי ימים ולילות של כתישת אויב כמעט חסר אונים מול עדיפות ברורה, כולל שאגת הארי והזעם האפי של טראמפ ששידרו "ניצחון" – האיראנים הגיבו ב"איפון" במצר הורמוז, והציגו את טראמפ ונתניהו כמי שגם אכלו דגים רקובים וגם גורשו מן העיר.
הימים האלה אמורים להבהיר לאחרון הביביסטים שמדינת ישראל היא בסיס אמריקאי. חיל האוויר – לכאורה הישראלי – הוא יחידת סמך של הבית הלבן, או בניסוחו של טראמפ "ביבי יעשה כל מה שאני אומר". תגובת נתניהו: כינוסים בהולים של הקבינט, שבהם התקוטטו עם הרמטכ"ל מי התקפי יותר ומי אשם בחורבן הבית. יאללה, תעופו כבר.
התרעות פיקוד העורף