הגשר האווירי לניו יורק לא יסתיר את הקרע עם יהדות ארה"ב | נחמן שי

אל תיתנו לחגיגיות של המצעד השנתי למען ישראל, שיתקיים מחרתיים בניו יורק, להסתיר את המשבר חסר התקדים, ואולי גם הבלתי ניתן לאיחוי, בין המדינה לבין יהודי ארה"ב

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
עקבו אחרינו
מתוך המצעד בניו יורק | צילום: ג'וש ארונסון

אם הכל יתנהל כשורה, ולא יהיו טילים מאיראן או רחפנים מחיזבאללה (כנראה שכן) או עוד חיסול בעזה, הרי שהגדולה שבמשלחות הכנסת תגיע לניו יורק ותצעד בגאווה רבה במצעד ישראל ביום ראשון הקרוב. יותר מ־40 נציגים שולחת הכנסת, מחציתם ח"כים ושרים ומחציתם עובדי הכנסת לסוגיהם. ישראל פורסת באוויר גשר מרשים לעבר הקהילה היהודית הגדולה בעולם (להוציא את ישראל), אבל ככל הנראה זהו גשר אווירי בלבד. על הקרקע מחכות לנו צרות ובעיות קשות, ואסור שהמסע המהיר הזה הלוך ושוב בין תל אביב לניו יורק יסתיר אותן.

הלוואי, אני אומר הלוואי, שכנסת ישראל וממשלת ישראל ומדינת ישראל היו משקיעות אותן התלהבות ושימת לב ליחסי ישראל והיהודים בעולם, ובעיקר אלה שחיים בארה"ב, כפי שניתנות למצעד הזה. יש להזכיר: מסורת ארוכת ימים היא כי אחת לשנה, בחודש מאי, מתנהל מצעד ישראל לאורך השדרה החמישית בניו יורק. אלפי משתתפים מגיעים ממדינות ניו יורק וניו ג'רזי, וכמובן מהעיר ניו יורק, צועדים בגאווה גדולה, מניפים דגלי ישראל, שרים את שיריה ומחוללים ברחובות התפוח הגדול.

זוהי גאווה גדולה בפני עצמה (אני מניח שכבעבר ישראל אף שותפה למימון האירוע הזה), אבל כל זה מתרחש כאשר בין ישראל לארה"ב הולכים ומתרחבים פער וריחוק, שיש להם השלכות כבדות על היחסים בין שתי הקהילות הללו, ויותר מזה - על יחסם של הממשל האמריקאי ובתי המחוקקים האמריקאיים כלפי מדינת ישראל.

7 באוקטובר היה רגע מכונן לא רק בישראל, אלא גם ביהדות העולם. הסכנה והחשש למדינת ישראל היוו זרז שפתח את כיסיהם ולבבותיהם של יהודי התפוצות, ואשר הזרים לישראל משאבים עצומים. זאת, לצד תמיכה מסיבית מעל כל במה וכלפי כל ממשלה ברחבי העולם. גל האהדה הזה, אשר אכן הקרין אהבת ישראל וסולידריות, דעך במהלך שלוש השנים שחלפו מאז, מה שהביא להעלאתן מחדש אל פני השטח של בעיות היסוד שבין ישראל לתפוצותיה.

בנימין נתניהו
בנימין נתניהו | צילום: רויטרס

מראות קשים מדי

מאי גולן
מאי גולן | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

העובדה כי שר בממשלת בישראל יכול להשתלח בשני הזרמים הליברליים ביהדות ארצות הברית - חוליה חיונית וחשובה בקשר שבין מדינת ישראל לבין הציבור, בתי הנבחרים והבית הלבן - היא בלתי נסבלת. היא עוברת בשלום כאילו גולן דוברת בשמה של מדינת ישראל וממשלתה.

יהדות ארה"ב הייתה מאז ומעולם משענת נאמנה למדינת ישראל. היא חיזקה אותה בכל דרך שהיא, וממשיכה לחזק אותה אף שהיא סופגת יריקות על פרצופה ויודעת היטב שאין זה גשם. גם ההרפתקה העלובה של "הרחבה השוויונית" הסמוכה לכותל, שהוקמה על ידי ממשלת ישראל אבל בוטלה לאחר מכן, לא נשכחה - וממשיכה להעיב על יחסינו עם הזרמים הללו עד עצם היום הזה. ישראל איננה יודעת לגמול טובה תחת טובה, ובמקום להוקיר את יהדות ארה"ב ולקרבה, נעשים פה צעדים להרחיק אותה ולדחוק אותה.

דור העתיד מתנער

איפא״ק, הלובי הפרו־ישראלי, שקיומו ופעילותו חיוניים מאין כמוהם למדינת ישראל ובעיקר לביטחונה, מתקשה לגייס תמיכה במועמדים לבית הנבחרים ולסנאט, אשר עומדים עכשיו לבחירה. בעבר ידע איפא״ק לסמן את המועמדים הרצויים לו ולקדמם. בשבועות האחרונים התברר כי הדבר נעשה קשה יותר ויותר, ה״בון טון" בקרב הדמוקרטים, ואפילו אצל הרפובליקנים עכשיו, הוא לבקר את ישראל, ודווקא הביקורת מקדמת סיכויי בחירה ומתגמלת עבורם - בדיוק ההפך ממה שהיה מקובל בעבר. איפא״ק חווה משבר בלתי צפוי.

רון דרמר
רון דרמר | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90

הנתונים מלמדים כי הנסיגה העיקרית בתמיכה בישראל, שמהווה את הפער הגדול ביותר ביחס לישראל, מסתתרת אצל צעירים אמריקאים יהודים ולא יהודים. הדור הצעיר, דור העתיד, משדר הסתייגות והתנערות מהמדינה האחות שנמצאת מעבר לים. מה יקרה כשיגדלו ויהפכו לחוט השדרה של החברה והציבור האמריקאיים?

בישראל מסתכלים, כך נראה, על התופעות הללו באדישות. נכון, הצרות שלנו קרובות יותר ומעשיות יותר, אבל הן בשום פנים ואופן לא חשובות יותר. הקרע בין ישראל לבין יהדות ארה"ב מקרין כאמור גם על עמדות הציבור האמריקאי כלפי ישראל בעת הזו, והוא בעל השלכות חמורות לעתיד.

לתמונה הזו נכנסה מלחמת איראן, והיא מרעה את מצבנו. החקלאי באיידהו, שמבקש לדשן את תפוחי האדמה שלו, ישלם עתה מחיר גבוה מבעבר עבור הדשנים. אשתו, שנוהגת מיילים ארוכים במכוניתם, תשלם עבור דלק 50% יותר מבעבר. אמריקאים ״מהשורה״ מטפחים בהדרגה אבל בביטחון יחס עוין למדינת ישראל, שבה הם רואים אחראית להרפתקה האמריקאית במזרח התיכון ובאיראן.

לכשתסתיים המלחמה, וזה נראה קרוב מתמיד, נישאר עם נזקים כבדים שנצטרך לתקן, אם בכלל נוכל. אסור לטעות, הקונפטי באוויר וצלילי ״הבה נגילה״ שיתנגנו ביום ראשון בשדרה החמישית הם רק מסך עשן. מאחוריהם מסתתרת מציאות חדשה וכואבת.

תגיות:
ניו יורק
/
ארה"ב