החניה בתל אביב כבר דורשת עורך דין, טאבו והערת אזהרה | שיפודים

על פרופסורים ומדעי רוח

לא בטוח שהוא באמת אמר זאת, אבל מתאים לו. מה שהוא אכן אמר, בין היתר, הוא: "האוניברסיטאות הופכות למקומות שבהם אידיאולוגיה גוברת על כישרון ויכולת", ועל מדעי הרוח במיוחד הוא אמר שחלק מהפקולטות למדעי הרוח הפכו לכתות אידיאולוגיות במקום מוסדות להענקת השכלה ולחיפוש ידע.

חניתי ושילמתי

ובכן, איפה היינו? סליחה על ההפסקה בגלל שוֹק קל. כן, אני משחיל את הכרטיס בחריץ, מופיע המספר שעליי לשלם על החניה. המסך די רחב, והמספר נכנס בשלמותו לצג, ואני רואה אותו מקצה לקצה, ושואל בקול מעורר אהדה: "אפשר בתשלומים?".

המכונה עונה לי: "למרבה הצער התשלום על החניה הוא בתשלום אחד". אני אומר למכונה בתקיפות: "תראי, לא אסתדר בתשלום אחד, מה אפשר לעשות?". אומרת המכונה: "רק רגע, יש לנו סידור למקרה כזה, תכף יופיע פה בן אדם ויסייע לך".

אכן פוסע אליי אדם. איש חביב, צעיר, תל-אביבי, קצת מקריח, בואו נגיד, בסדר, מקריח לגמרי, כי הוא גר בתל אביב, והוא אומר: "שלום, אני דואג מוסמך לפריסת תשלומי חניה. בכמה תשלומים היית רוצה?". אמרתי: "שלוש שנים". הוא אמר לי: "סלח לי שאני מעלה נקודה כזו, אבל גילך הוא מעל המדיניות שלנו. יש לנו הנחיה לא לאפשר תשלומים ארוכים מגילך ומעלה".

"תראה", אני אומר לו, "אעשה מאמץ. שנתיים, אני אעשה את זה זריז, כי גם אני לא רוצה למשוך את זה".

הוא אומר לי: "זה לפנים מכל שורות הדין, אבל בסדר. רק לידיעתך, כל השיחות מוקלטות, ואני רוצה לומר מראש שאני חוץ-בנקאי. כפי שאתה רואה, אין סביבי בנק, זאת אומרת שאני בחוץ. הריבית אצלנו היא קצת קצת קצת הרבה יותר גבוהה מאשר בבנקים. זה ככה מקובל בענף הזה". אמרתי לו: "טוב, מה אני יכול לעשות? אקח את זה".

הוא הודיע לי באדיבות בכמה זה קצת יגדיל את הסכום של התשלום על החניה פלוס הריבית, פלוס התשלומים, פלוס הפריסה, פלוס פתיחת תיק, ואז אמר: "רק הייתי רוצה לראות אם יש לך רכוש שאתה יכול לתת כביטחונות. יש אנשים שבאים, לוקחים את האוטו, אחרי שאני נותן את הסכום לחניה, ו-וויש, פשוט נעלמים. נעלמים. איך שהם יוצאים מפה הם עולים על מטוס לאיזו ארץ אפריקנית בלי הסכם הסגרה ולך תרדוף אחריהם. אתה לא יכול לתאר לעצמך מה שעברתי פה. לכן אני חייב גם עורך דין, ואנחנו נגמור את העניין. הוא יאשר מי אתה, ייקח תעודות, ביטחונות, ירשום אותם. דברים שאנחנו עושים תמיד בחניות".

אמרתי לו: "איפה יש לי עכשיו זמן למשרד עורכי דין? השתגעת? אני רוצה כבר להגיע הביתה, די בחייך". הוא אמר לי: "אל תדאג. פה בחניון נפתח לצורך כך משרד עורכי דין גדול, רחב ידיים ורגליים, עם חדרי ישיבות, עם כל הדרוש כדי לסדר את ההלוואות לאנשים שחנו ורוצים לפרוס את דמי החניה. אל תדאג. אתה קצת מתרגש, קצת מתעצבן, אבל הכל מסודר פה".

ואכן היה שם משרד עורכי דין יפה, לא חיכינו כמעט כלום, נכנסנו לאחד מהחדרים שהיו שם. שירות, יעילות, עורך הדין רשם את מה שצריך, הוציא טאבו, רשם הערת אזהרה, הכל. ממש מהר.

יצאתי עם האוטו מהחניה ממש בשמחה. זו כזו הרגשה טובה לצאת מהחניה כשהכל משולם, הכל מסודר. בדרך החוצה עברתי על פני כמה מכוניות מכוסות אבק, לא הייתי צריך הסברים או מדריך תיירים שיסביר לי מה זה. אלה אנשים שלא יכלו להוציא את האוטו שלהם מהחניון והוא נשאר שם. אני בכל אופן יצאתי, נסעתי ואני בבית והכל מצוין.

ועוד משהו: לאחינו ובני עמנו החרדים: מתי תלמדו כבר שללמוד וללמוד ורק ללמוד מלמד אותנו שאתם לא מתכוונים להיות בסדר.

פינת השלולית

לגדות השלולית נצפתה נסיכה כשחיוך אושר מאיר את פניה היפות. היא מספרת שהתחיל איתה מישהו, ומציעה "תתחילו להתחיל עם נסיכות פנים אל פנים, תתחילו להתחיל במציאות. באמת, אמא'לה זה כל כך הרבה יותר גברי, באמת".

היא מספרת שהתחיל איתה ממש עכשיו מישהו, פנים אל פנים. הוא ראה אותה יורדת מהאוטובוס ושאל אותה אם היא יודעת איפה קו 45. היא ענתה שהיא לא מכאן, מצטערת, ולא יודעת, והלכה.

הוא הלך אחריה, עצר אותה ואמר: "את קו 45 אני כבר אמצא, אני אסתדר, אבל אותך כנראה שאני לא אמצא".

אז הוא ביקש את מספר הטלפון. והנסיכה אומרת לנו ואושר של מחמאה נמזג בקולה: "ככה, בכריזמה, בביטחון". ומוסיפה "קנה אותי".

הוא אכן שלח הודעה ישר, והנסיכה ממליצה לכל השלולית: "תתחילו להתחיל עם בנות במציאות" (בתודה לנסיכה ק.ד.).

הערה לצפרדעים: משפט הפתיחה הזה תפוס כרגע, אבל אם תחכו חודש-חודשיים תוכלו להשתמש בו, הנסיכות ישכחו שהן שמעו אותו קודם. אולי תשנו את הקו. קו 34 במקום קו 45. תהיו מקוריים. העיקר, כמו שאומרת הנסיכה, תתחילו להתחיל פנים אל פנים. 