במצב כזה, כל הסכם בינלאומי שמביא לרגיעה זמנית נתפס בציבור הרחב כהישג של וושינגטון ולא של ירושלים. נתניהו מגלה שהציבור מתחיל לחפש שקט ויציבות, שיקום אזרחי והנהגה אחראית.
נתניהו מתמודד כיום גם עם שחיקה ציבורית על רקע יוקר המחיה, המשבר החברתי והקיטוב הפנימי בישראל. הציבור מפקפק בהישגיו, ומבין שהוא אינו מסוגל לספק ניצחון צבאי או פתרון מדיני. עוד יותר מעצם קיומו של הסכם בין ארצות הברית לאיראן, נתניהו מאוים מהאפשרות שהישראלים יראו בו מנהיג שאינו רלוונטי עוד.
גם בזירה הבינלאומית מעמדו בהכרח נחלש. אם ממשל אמריקאי מגיע להבנות עם איראן למרות ההתנגדות הישראלית, המשמעות היא שמידת ההשפעה של נתניהו על הבית הלבן מוגבלת הרבה יותר מכפי שטען לאורך השנים.
כל התפתחות בזירה האמריקאית-איראנית משפיעה באופן ישיר על הדינמיקה הפוליטית הפנימית בישראל. ההכרעה אינה רק ביטחונית או אסטרטגית, אלא גם תודעתית וציבורית, ומשקפת את האופן שבו נתפסים מנהיגים לאורך זמן. ככל שהפער בין ההבטחות ובין המציאות יגדל כך יתחזק הדיון הציבורי סביב שאלת ההנהגה והכיוון המדיני של ישראל בשנים הקרובות.
התרעות פיקוד העורף