1.הכל פתוח
כן, גם כשהמרחק בינינו לבין התהום מצטמצם במהירות, אסור להיקלע למרה שחורה. זוהי קריאה לכל המדוכאים עלי אדמות, לאלה שמעבירים את זמנם ביבבות, קיטורים, ספיקת כפיים ותבוסתנות, להתעשת. אין מקום לכל הנהי והבכי האלה. יש סיבה לדאגה, אבל יש גם סיבה לאופטימיות. חדלי האישים מתבקשים לחדול.
הדמוקרטיה הישראלית תחת מצור, ואנחנו נפרוץ אותו. החלום הציוני בסכנה ברורה ומיידית, ואנחנו כאן כדי להציל אותו. זה עוד לא נגמר, וזה אפילו לא מתחיל. במקום לבכות, צריך להפנים דבר פשוט: האנשים שצריכים להציל את המדינה והמצב – הם אנחנו.
במקום לייבב צריך להתארגן לקראת הבחירות, להבין את הסכנות ולעשות הכל (במסגרת החוק) כדי לנטרל אותן. בנוסף, לעשות הכל כדי שהוא לא יצליח לדרדר אותנו למלחמת אחים. אסור שזה יקרה. נכון, סימני הדיקטטורה כבר כאן, אבל עוד לא מאוחר מדי. צריך פשוט להפסיק לקטר ולהתלונן, ולהתחיל להילחם ולהתגונן. בכל הכלים החוקיים, כמובן.
ההמונים האלה הם אנחנו. אתם, קוראי הטור הזה. הצד השני ניסה בשנים האחרונות להפוך את "קפלן" לשם גנאי. זה לא יצליח. "קפלן" זה תואר כבוד. לא הפגינו שם מאות, כמו החרדים שחוללו את הפוגרומים השבוע, הפגינו שם מאות אלפים. לא היו שם משתמטים ומתעלקים למיניהם על הקופה הציבורית, היו שם משרתים, לוחמים, תורמים, יצרנים, משלמי מיסים ונושאים בנטל.
תרימו ראש. זה לא נגמר. אנחנו כאן ואין לנו שום כוונה להיכנע ולתת למלאך חבלה אחד לפרק חלום של דורות רבים. מי שרוצה לעזוב, שיעזוב. מי שרוצה לשבת במסעדה בכרתים או בניו יורק או בלונדון או בברלין או בבנגקוק או בכל מקום על פני כדור הארץ ולדבר בטון נמוך כדי שלא יזהו שהוא ישראלי, תפדל. מי שרוצה להוריד את המגן דוד מהשרשרת ולהחביא אותו בכספת, כנ"ל. שיהיה לכם בהצלחה. אתם מוזמנים "לנקום" בבנימין נתניהו דרך הפקרת המפעל הלא ייאמן שהקימו כאן אבותינו אחרי 2,000 שנה. מי שחושב שמדינת ישראל היא נס שאסור לוותר עליו, קדימה להתפקד. יש לנו מדינה להציל.
מה לעשות? להיות אופטימיים. להאמין שאפשר לנצח. אם ההונגרים והפולנים עשו את זה, גם אנחנו יכולים. לסמן בסביבה הקרובה את כל הקרובים אליכם שמתכוונים להצביע לגוש האסון, החורבן והדיקטטורה ולהשקיע את כולכם, את כל מה שיש בכם, כדי לדאוג שלפחות שניים, אפילו שלושה מהם לא יעשו את זה. בדרכי שכנוע, כמובן.
להסביר להם, וגם להוכיח, שהוויכוח הנוכחי אינו בין ימין לשמאל. אין ויכוח משמעותי כזה בזירה הנוכחית שלנו. אין הסכם עם הפלסטינים, אין מו"מ עם הפלסטינים, אין תוכניות שלום על השולחן (למעט תוכנית טראמפ), לא מפנים יישובים, לא מחזירים שטחים. אין דבר כזה. כולם מסכימים שצריך לפרוק את חיזבאללה וחמאס מנשקם, כולם מסכימים שאיראן היא סכנה קיומית. נקודות המחלוקת מצומצמות, לא מהותיות. הרוב הגדול נמצא על אותה בלטה.
מה יש? ויכוח בין אלה שחושבים שישראל צריכה להיות מדינה יהודית דמוקרטית ליברלית, לבין אלה שמכנים את עצמם "הגוש האמוני", שעושים הכל כדי לקעקע את הדמוקרטיה, להסיג לאחור את שוויון הזכויות לנשים, מצהירים ש"צבא זה אירוע גברי", תומכים בהפרדה בין נשים לגברים לא רק בבית הכנסת אלא גם במרחב הציבורי.
2. הרוב הלא דומם
רוצים סיבה לאופטימיות? בבקשה: מטה ההייטק שהוקם בתחילת ימי המחאה בינואר 2023, החל בחודש מרץ 2023 לערוך סקרים קבועים. הטריגר היו אנשי ימין רבים, ביניהם גם חובשי כיפות, שיצאו לרחובות להפגין. הסוקרים ניסו להבין מה הוציא את אנשי הימין לרחובות. הסקרים בוצעו בכל חודש, על ידי מכון "מדגם". על הדאטה שהצטברה מאז יושבים הייטקיסטים, לא בהכרח סוקרים פוליטיים. הם מתעניינים פחות במנדטים, יותר באחוזים ובהשקפות עולם.
הפרויקט הזה מדד לא רק את אוכלוסיית ישראל כמקשה אחת, אלא גם את תתי־הקבוצות שבה: הסוקרים חילקו את אוכלוסיית ישראל לקבוצות: יהודים חילונים (כ־35% מהמצביעים), יהודים מסורתיים (29%), יהודים דתיים (11%), יהודים חרדים (10%) וערבים (15%).
אז מה רואים שם? יש עלייה דרמטית, בכל הקבוצות, בקרב אלה שמגדירים את עצמם ליברלים על פני אלה שמגדירים את עצמם אמוניים שמרנים. העלייה הזו נגרמה מההפיכה המשטרית. היד שנשלחה לגרונה של הדמוקרטיה העירה את הגן הליברלי והוציאה מרבצם המוני ישראלים ליברלים שלא מוכנים בשום אופן לוותר על יהדותה של המדינה, אבל באותה נשימה לא מוכנים שמישהו ייגע להם בדמוקרטיה ויהפוך את ישראל למדינה הנשלטת בידי שליט יחיד.
בקרב חילונים נרשמה עלייה מתונה: רוב ברור של 71% הגדירו את עצמם כליברלים במרץ 2023, לעומת 73% שמגדירים עצמם ליברלים כעת. זה מובן. שימו לב לקבוצת היהודים המסורתיים: מ־31% שהגדירו עצמם ליברלים ב־2023, 40% עושים את זה עכשיו, ועוד 30% שמגדירים עצמם כגם וגם, גם ליברלים וגם אמוניים. עלייה דרמטית של כשליש. נעבור לקבוצת הדתיים: במרץ 2023 הגדירו עצמם ליברלים פחות מאחוז אחד מהקבוצה הזו. במאי 2026: 15% ולצידם עוד 13% שמגדירים את עצמם כגם וגם, גם ליברלים וגם אמוניים. כאמור, לא רק שאין סתירה בין יהדות לליברליות, יש רבים שמוצאים את התפיסות הליברליות בתוך היהדות. שזו דרמת ענק של ממש.
מה עם החרדים? אצלם לא היו ליברלים כלל במרץ 2023. היום, יש. מעט, עדיין לא במספרים משמעותיים, אבל יש. גם בין החרדים יש כאלה שמבינים את המשמעות של מה שקורה כאן. בסך הכל, היהודים בישראל (כל הקבוצות) המגדירים עצמם ליברלים מנו 40% בשנת 2023, ועכשיו מדובר ב־46%. עלייה של כ־13%. לצידם עוד 22% שמגדירים את עצמם כגם וגם. זו קבוצה מעניינת במיוחד, כי היא הקבוצה שהפלייליסט שלה כולל גם את "אני ואתה נשנה את העולם" וגם את "ה' יתברך תמיד אוהב אותי".
ושימו לב לערבים: מ־41% שהגדירו עצמם ליברלים במרץ 2023, ל־62% עכשיו. השורה התחתונה ברורה: שני מיליון אנשים יצאו לרחובות בינואר 2023, כי כעסו ופחדו. הם לא היו מוכנים לחיות במדינה שאינה דמוקרטיה ליברלית. היציאה שלהם לרחובות העירה את הגן הליברלי גם אצל אנשים שישבו בבית ובהתחלה לא הבינו על מה המהומה. ואז גם הם נזכרו שליברליות פירושה שוויון בין נשים לגברים – 86% מהציבור הישראלי בעד יחס שוויוני לנשים! פירושה גם שוויון ללהט"ב, הרי גם במשפחות דתיות ומסורתיות יש להט"ב, וכמובן השוויון בנטל, שהוא גיים צ'יינג'ר בפני עצמו.
שלוש שנים אחר כך, האירוע הזה הכה גלים ושורשים. מספר אלה שמגדירים את עצמם גם כליברלים (הם יכולים להיות חילונים, מסורתיים, אפילו דתיים וכמובן גם ערבים) עלה עלייה בולטת. לצידם עוד 22% שמגדירים את עצמם כגם וגם. מרבית הציבור מבין שאין סתירה בין יהודי לליברלי. אפשר להיות גם וגם. זה בא לידי ביטוי באופן דרמטי בקבוצת המסורתיים ובקבוצת הדתיים. ועל זה, רק על זה, צריכים להתווכח בבחירות. למה? כי הוויכוח בין ימין לשמאל התיישן ואינו רלוונטי. הוויכוח הנוכחי הוא על אופיה של ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית וליברלית. זה קו השבר, זו המחלוקת, זה הוויכוח האמיתי.
3.מחריב המדינה
לא ידעתי כמה מהר וכמה מטורלל תתגשם הנבואה הזו. הישיבה הייתה אמורה לעסוק במלחמה ובהמשך המאמץ להשבת עשרות החטופים שעדיין נמקו במנהרות חמאס. אבל נתניהו הפתיע את כולם ונשא נאום מעורר פלצות שכל מילה שלישית בו הייתה "נאמנות", בהטיה כזו או אחרת. ולא סתם נאמנות. לא נאמנות למדינה, לדמוקרטיה, לדגל. נאמנות אישית. לו. לביבי נתניהו.
הנוכחים, בעיקר בכירי מערכת הביטחון, היו בהלם. החוויה הזו הכתה אותם בתדהמה. הם נזכרו בפרסום ההוא על שיחת הטלפון ההיא של נתניהו לנ', שאותו התכוון למנות לראש המוסד, עם השאלה ששאל (על פי פרסום ב"עובדה"): "אם אמנה אותך לראש המוסד, האם תהיה נאמן לי אישית?".
ליבם של חלק מקוראי הטור הזה גס באזהרות שנכתבו כאן לאורך הדורות. נדמה לי שאין על המפה התקשורתית היום מישהו שזיהה את סכנת נתניהו לפניי, אי שם בניינטיז, כשנכנס לראשונה ללשכת ראש הממשלה. בהתחלה לא נלקחתי ברצינות, בעיקר לא במה שקשור לענייני "הגברת". אחר כך זה הפך לנחלת הכלל. אבל מרוב עצים, אי אפשר היה לראות את היער. מרוב קריאות "זאב זאב", התרגלנו לרוץ עם זאבים. לא כתרים אני בא לקשור לעצמי היום, אלא זרי קוצים. במבחן שלי את עצמי, נכשלתי.
גם אני לא חלמתי, לא שיערתי ולא הערכתי למה מסוגל האיש הזה. הזהרתי מאסון, מקטסטרופה, מפיאסקו, אבל לא דמיינתי את עוצמתם. גם האזהרות שלי מאי־טיפול בחמאס, שהושמעו לאורך 15 שנה בערך, לא הצליחו להעלות על הדעת את מה שקרה לנו ב־7 באוקטובר. ואם הייתם שואלים אותי, לפני זמן לא רב, אם האיש יעז למנות את עורך דינו הפרטי לתפקיד מבקר המדינה, הייתי מגחך.
לא, הטרללת שמתחוללת כאן עכשיו, מעמידה את תרחישי האימים שתיארתי בטור הזה באור מגוחך. היכולת שלו לפרק את הכל, להעלות באש את המועדון כולו על יושביו, לרסק את האמון בכל המערכות שהוא עצמו הגן עליהן בגופו לאורך שנות דור, הפתיעה אפילו אותי. בזמנו, כשהנשיא ריבלין אמר לי "אל תתבלבל, הוא לא הולך לשום מקום, הוא יהרוס כאן הכל, לא ישאיר אבן על אבן", חשבתי שהוא מגזים. טעיתי.
4. בדרכי נעם
אף אחד בערוץ לא שקל להתנצל. להפך. בשידור מאוחר יותר התנפל אחד המופרעים בפרשני הביוב המתפרנסים שם על סולברג, על רעייתו, עם אישומים מופרכים, שלא לומר מטורללים, שלפיהם "סולברג עומד מנגד ומשתף פעולה כששופכים כאן את דמם של אנשים". ניסיתי להבין מה המטורף הזה רצה, ולא הצלחתי. מה השלב הבא, לקרוא לסולברג יודנראט?
השופט נעם סולברג הוא פאר הציונות הדתית. ימני, שמרן, מתנחל, אמיץ. אני לא מכיר אותו אישית ולא חולק את מרבית השקפותיו. הוא פוסק על פי תפיסת עולמו, שהיא שמרנית בהרבה מתפיסתי, אבל הוא שופט ישר, נוקב, מעורר כבוד. "נדלקתי" עליו אחרי שפסק לטובת סרן ר' בתביעה נגד "עובדה", שם מצאתי את עצמי לבד מול כולם. אני שואל את עצמי היום מה חטא, מה פשע ומה עוון סולברג, שהם הופכים אותו עכשיו לסמרטוט האדום החדש שלהם. לבוגד בפוטנציה הבא. למי שקושר קשר נגד השליט המכהן.
כל זה קורה במקביל לפרעות ופוגרומים שעורכים החרדים בכל רחבי הארץ, ולמופע המטורלל אי פעם בכנסת, שם בחרו נבחרי העם את הקונסיליירי של ביבי נתניהו למבקר המדינה. מה שהתחולל באותו יום בין כותלי המשכן שאמור לסמל את הדמוקרטיה הישראלית, את זכות הביטוי וחופש ההצבעה, כמו נלקח מסרט גנגסטרים בסגנון "הסנדק", או "העוקץ".
הקטין לעשות אחד מהשפלים ביותר במערכת, האזרח מספר 2, יו"ר הכנסת, שהתעלם מחוות דעת מפורשת של יועמ"שית הכנסת – ואִפשר לח"כים להיכנס להצביע עם המכשירים הניידים שלהם. ההצבעה לתפקיד מבקר המדינה היא הצבעה חשאית. כמו ההצבעה לתפקיד נשיא המדינה. כמו ההצבעות לנציגי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים. למה? כדי לעמוד על קדושת חופש ההצבעה, על פי נטיות המצפון. שאף אחד לא יוכל להתערב בהצבעתו של חבר כנסת, להפעיל עליו השפעה, לנקום בו.
בכל זה הם בעטו ברגל גסה. הפכו הצבעה חשאית למופע גרוטסקי בקרקס נודד. זיהמו את ההליך כולו ואִפשרו למכונה הביביסטית להפיל את אימתה על העלובים הסרים למרותה כדי להפוך את התוצאה בין הסיבוב הראשון לשני. אחד הימים השחורים בדברי ימי כנסת ישראל.
הניצחון הזה יהפוך לניצחון פירוס. משהו בי רוצה שבג"ץ לא יתערב בפרשה הבאושה הזו, רק כדי שהליכוד תמשיך להסתובב עם אות הקלון הזה על המצח כמה שיותר זמן. אלא שאני נזכר פתאום במטרה המרכזית שלשמה נתניהו "התאבד" על בחירתו של ראבילו: העובדה שמבקר המדינה הוא היחיד שיכול לקרוא תיגר על ועדת הבחירות המרכזית, גם תוך כדי הליך הבחירות. מכיוון שעל סולברג אי אפשר לסמוך, הרי מדובר באיש ישר, בשביל זה המציאו את עורכי הדין הפרטיים, בשבתם כמבקרי המדינה. לא?
למי שלא בקיא בפרטים: השופט יוסף אלרון נולד במעברה בחיפה. בן לעולים חדשים מעיראק. משפחה מרובת ילדים, תשעה אחים ואחיות, הסללה ברורה לעוני ודלות. ישראל השנייה, בואכה השלישית. אבל אלרון לא התבכיין. הוא הצטיין. בכל מקום שאליו הגיע. בלימודים, בלימודי המשפטים, בקריירת השיפוט. שופט מחוזי יעיל וטוב, נשיא מחוזי, שופט עליון. הוא שמרן, הוא ימני, הוא מזרחי, הוא אמור להיות הנס והדגל של הליכוד, מפלגה שחרטה על דגלה את קידומם של כל אלה.
מתברר שזו חריטה מזויפת. פייק מוחלט. בדיוק כפי שהליכוד היא המפלגה שמזניחה את הפריפריה הזנחה פושעת כבר 40 שנה. בדיוק כמו שהליכוד היא המפלגה שהורידה, פעמיים, את תוכנית שיקום הצפון של אביגדור ליברמן מתקציב המדינה. פעם אחת כשליברמן היה שר הביטחון והעביר את התוכנית (אחרי שהתפטר, נתניהו ביטל), ופעם שנייה כשליברמן היה שר האוצר והעביר שוב את התוכנית, חזרה ממשלת הליכוד וביטלה אותה.
הליכוד היא האסון הגדול ביותר של הפריפריה. מעולם לא עמד בראשה מישהו מהפריפריה. מעולם לא עמד בראשה מועמד מזרחי או ספרדי. עכשיו, כשהם היו יכולים לעשות היסטוריה ולבחור לתפקיד מבקר המדינה את אלרון (במקור אלפריח), הם העדיפו את הקונסיליירי האשכנזי העשיר האליטיסט מרחביה. פרקליטו של האשכנזי העשיר האליטיסט מרחביה שמכהן כראש הממשלה.
הם עשו את זה בלי להתבייש, בלי להסתתר, בלי להצטנע. להפך, הם צילמו את עצמם ונופפו ב"הוכחות". חבורה עלובה, מזת רעב ומכשכשת בזנבה הקולקטיבי מול השררה. דעו לכם, כל אלה שהשתתפו בביזיון: כן, אני מדבר גם אליך, אלי דלל, שקרס תחת הלחץ של נתניהו ולא הגיע להצבעה, אף שהיה בין אלה שהריצו את אלרון. הבושה והכלימה הזו יעטפו אתכם עד יומכם האחרון.
לפעמים האנשים האלה נראים כאילו הוטל בהם כישוף. מעשה בפרסום של ברק רביד על "שיחת הצעקות" של טראמפ עם נתניהו. היא כללה ציטוטים מביכים מאוד, מתובלים בכמה גידופים. כל מי שמכיר את רביד ומוטת קשריו בבית הלבן בכלל ועם טראמפ בפרט, ידע שאין צורך לבדוק את אמיתות הפרסום. כלי התקשורת בארה"ב מיהרו לעשות פולו־אפ ולצטט את הדברים בשמו של רביד, עם קרדיט.
ובכן, זמן קצר אחר כך עלה טראמפ עצמו לריאיון איפשהו ונשאל על הציטוטים. הוא אישר אותם. בקולו. נתניהו, שהתראיין זמן קצר אחר כך לרשת אמריקאית, נשאל על הציטוטים. נתניהו, שמבין משהו בהכחשות ושקרים, לא הכחיש. למה שיכחיש? יש לו עבדים, שהם יכחישו. אחר כך הביצה הסרוחה תימרח על פרצופם, אבל למרבה התדהמה הוא ימשיך להיות מדושן עונג. כי מה שמעניין את ברדוגו זה לא כבודו העצמי. אין לו מוצר כזה. גם לא תדמיתו. מה שמעניין אותו זה להמשיך לשרת ולרצות את אדוניו, להמשיך לכשכש בזנבו במרץ של גור בן יומיים אל מול הפנכה, שמא תיוותר ריקה.
5.שוקטים על השמרים
מיום הכרזת האיחוד, מזהים בסביבתו של איזנקוט התעוררות משמעותית בתמיכה בו, בעיקר בקהל היעד המרכזי: אלה שמתלבטים בין שני הגושים. שהצביעו עד היום בעד גוש נתניהו ושוקלים לעבור לגוש השינוי. כ־9.5% מהציבור הזה תמכו באיזנקוט לפני שבנט התאחד עם לפיד, ואילו עכשיו המספר הזה קפץ ליותר מ־14%. הסוקרים של איזנקוט טוענים שמתחילה מגמה ברורה של זרימת מצביעים מגוש נתניהו לאיזנקוט. בעיקר בפריפריה.
עוד מוקדם לקבוע איזו מגמה תתקבע ומה באמת יקרה. אני סומך על ראשי המפלגות הללו שיעשו ברגע האמת רק דבר אחד: מה שטוב למדינה. לא מה שטוב להם. שיאפסנו את האגו, ישכחו מעצמם, ויתרכזו רק בסכנה הגדולה לקיומה של הדמוקרטיה הישראלית. אני נוטה להאמין שאיזנקוט, ליברמן ובנט אכן ינהגו כך. לגבי לפיד, זה כבר הוכח. יאיר גולן לא רלוונטי, הוא לא צריך להתאחד עם אף אחד. במקומו, אני משבץ במקומות ריאליים לפחות שני מועמדים ערבים, כדי לשאוב קולות מהמגזר. הנתונים בסקר שפורסם בתחילת הטור הזה מצביעים על כך שזה אפשרי יותר מאי פעם.
התרעות פיקוד העורף