ישנם רגעים בהיסטוריה של עמים שבהם ההחלטה האמיצה והנכונה ביותר אינה להמשיך להילחם, אלא לעצור. לעצור כדי לנשום, לעצור כדי להסתכל למציאות בעיניים, ולעצור כדי למנוע את האסון הבא. ישראל נמצאת היום בצומת דרכים קיומי, שבו המשך דבקות בדרך הנוכחית אינו מעיד על עוצמה - אלא על היעדר יכולת לבצע הערכת מצב מפוכחת. הגיע הזמן לומר בקול ברור: המשך המלחמה במתכונתה הנוכחית אינו מצעיד אותנו לניצחון; הוא מדרדר את מדינת ישראל לעברי פי פחת.
בכל החזיתות
במקביל, איראן ממשיכה לחזק את שלוחותיה – חיזבאללה, המיליציות בעיראק והחות'ים בתימן – ומאיצה את ייצור הטילים הבליסטיים, שצפויים להגיע בתוך שנים ספורות לעשרות אלפים בסיוע סיני ורוסי. נוסף על כך, איראן ממשיכה להחזיק ביכולת לייצור פצצות גרעיניות, בעוד צה"ל ומדינת ישראל אינם נערכים כראוי אל מול איום קיומי זה.
השחיקה לא עוצרת בצה"ל. היא מחלחלת לכל תחומי החיים: החוסן הלאומי נסדק, החינוך קורס תחת הנטל, היחסים הבינלאומיים נמצאים בשפל, והכלכלה והתקציב הציבורי נפגעים אנושות. הניסיון להציג את עצירת המלחמה כ"כניעה" הוא דמגוגיה של אלו המסרבים להכיר במציאות. הדיוטות הטוענים שניתן להמשיך להכות באויב ללא הבחנה, מבלי להביא בחשבון את המחירים הכבדים והמשך הקריסה ללא שום יכולת לנצח, ומסכנים בכך את עצם קיומינו.
יש פתרון
הדרך היחידה לצאת מהמבוך שאליו נקלענו היא חתירה להפסקת לחימה בכל הזירות, שחרור המערכת הצבאית מהעומס הבלתי נסבל שהיא כבר אינה יכולה לעמוד בו ושיקומם של מוסדות המדינה והיחסים הבינלאומיים. עלינו לפנות לאפיקים מדיניים חדשים, לנסות להגיע להבנות עם שכנינו, ולבנות מחדש את הבריתות האסטרטגיות שכה חיוניות לביטחוננו.
כדי להינצל מרעה זו, אין מנוס מהחלפת הדרג המדיני והצבאי שהובילו אותנו למציאות הנוכחית. רק הנהגה חדשה, רעננה, מחוברת למציאות וממוקדת בבנייה מחדש, תוכל לעצור את הסחף, לשקם את הבית ולבנות עתיד שאינו מבוסס על אשליות של ניסים, אלא על תכנון אסטרטגי קר ועל הבנה שהכוח האמיתי של ישראל טמון בחוסנה הפנימי וביציבותה המדינית. הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש, ולהציל את מה שעוד ניתן להציל.
התרעות פיקוד העורף