קו ברור מחבר בין טבח 7 באוקטובר ובין כישלון המערכה נגד איראן, והוא השרלטנות, הנכלוליות, הדאגה לאינטרסים אישיים, ההפקרות, הרהב ואי־העשייה. זה מה שקורה כשבמשך ארבע שנים כמעט עוסקת ממשלת נתניהו בהיאחזות בקרנות המזבח ובשימור השלטון, בנקמה במערכת המשפט, בפילוג העם ובשיסויו, תוך הפקרת ביטחון המדינה, ריסוק המשילות וזלזול חמור באזרחי ישראל.
שנים של קונספציה שלפיה חמאס הוא נכס, מיליוני דולרים שהוכנסו לעזה מקטאר ועיסוק אינטנסיבי בהפיכה המשטרית, כל אלה הביאו את נתניהו לדחות בבוז את האזהרות וההתרעות החמורות מפני האסון המתקרב. הכל היה ידוע, כולל תוכנית חומת יריחו, אבל כנראה היו דברים חשובים יותר לעסוק בהם. אומנם אין מחלוקת על כישלון הדרג הצבאי, אבל גם נתניהו יודע, ואף אמר זאת בקולו, כי האחראי העליון על ביטחון ישראל הוא ראש הממשלה. אלא שזה לא מנע ממנו להתחמק במשך שלוש שנים מוועדת חקירה ממלכתית. גם ניהול המלחמה עצמה היה כושל להחריד. במקום מלחמה קצרה ועצימה, נתניהו גרר רגליים במשך שנתיים וחצי משיקולים לא ברורים, מה שהביא להסתבכות המלחמה והפך אותנו למצורעים בעולם כולו.
כעת, על רקע חתימת מזכר ההבנות הצפויה מחר, בין ארצות הברית לאיראן, מתברר כישלון נתניהו במלוא תפארתו. כל הזירות שבהן פעלנו עד עתה – מול חמאס, חיזבאללה ואיראן – פתוחות ומסוכנות אף יותר, ועל אף ההישגים האדירים של צה”ל וארגוני הביון, נותרנו תחת איום קיומי ובמצב גרוע מזה שהיינו בו ערב 7 באוקטובר.
בזירה הדרומית, קשה להאמין כי גם אחרי מלחמה ארוכה כאורך הגלות, הארגון הנאצי הרצחני חמאס נותר על רגליו, ומה שנשאר לנו הוא פטפוטי מועצת השלום של טראמפ. בזירה הצפונית, גם אחרי ההצהרות הריקות שלפיהן ריסקנו את חיזבאללה, הארגון המתועב עדיין חי, בועט ויורה, ויעידו על כך תושבי הצפון. ובאשר למערכה נגד איראן, נראה כי בסופו של דבר נתניהו קירב אלינו עוד יותר את האיום הגרעיני הקיומי, והציב אותנו במצב בלתי אפשרי.
ניצחון מוחלט לא היה, ואפילו סתם ניצחון לא הצליח נתניהו להשיג מעולם, אבל הישענות מוחלטת על הנשיא הבלתי צפוי טראמפ והזנחת הזירה הבינלאומית כולה – היו גם היו. למרבה הבושה, טראמפ נרתם גם לאינטרסים האישיים ולבקשת ה”חנינה” של נתניהו, וישראל הפכה למדינת חסות שאומרת הן לכל גחמה של הנשיא האמריקאי.
במשמרת של נתניהו הפכה איראן למדינת סף גרעינית, והיציאה למלחמה נגדה בעת הזו הוכחה כטעות קולוסאלית. במקום להכין מערכה מוחצת, המשלבת בין הישגים צבאיים לתמרון מדיני, נתניהו גרר את ארצות הברית למלחמה שהתבססה כולה על שיקולים מגלומניים והערכות מוטעות, כאילו משטר האייתוללות ייפול כמגדל קלפים והגרעין יושמד באבחת 2־B. יש הטוענים כי המערכה פרצה בעיתוי הנוכחי כדי להביא לנתניהו הישג לפני הבחירות הקרובות. בכל מקרה, התברר כי מופעי היח”צ של נתניהו ודיבורי הרהב על השמדת הגרעין והטילים הבליסטיים הוכחו כאחיזת עיניים.
מולנו ניצבת כעת איראן שורדת, חזקה יותר, עם משטר קיצוני בהרבה, עם אורניום מועשר ועם מיליארדים שזורמים לקופתה, כשהיום של הפצצה קרוב מאי פעם. ונראה כי המרצח סנוואר השיג את מבוקשו: הנורמליזציה עם סעודיה התאדתה, ומדינות המפרץ מתקרבות שוב לאיראן. אכן, נתניהו ליגה אחרת.
התרעות פיקוד העורף