חוסר הבנה דומה מלווה גם את המגעים מול איראן. בין אם מדובר בניסיונות של ממשלים דמוקרטיים להחיות את הסכם הגרעין (JCPOA), ובין אם מדובר בניסיונות ללחוץ על טהרן להסכם "טוב יותר", ההנחה האמריקאית נותרת פגומה. המערב מניח כי סנקציות כלכליות או תמריצים דיפלומטיים ישנו את תפיסת העולם האידיאולוגית-דתית של משטר האייתוללות, בעוד שבפועל המשטר האיראני רואה בהגמוניה אזורית וביכולת גרעינית מטרות עליונות המצדיקות כל מחיר כלכלי.
אסטרטגיית ההתשה והזמן
אחת מנקודות התורפה המרכזיות של טראמפ כנשיא פוליטי בדמוקרטיה אמריקאית מול דיקטטורות היא שעון החול הפוליטי. צפון קוריאה ואיראן מנהלות אסטרטגיה ארוכת טווח ומנצלות היטב את מבנה הממשל האמריקאי והאילוצים הפוליטיים שלו. המנהיגים בטהרן ובפיונגיאנג אינם עומדים לבחירה מחדש. הם שולטים לאורך עשורים ויכולים להרשות לעצמם להמתין.
טראמפ, כמו כל נשיא, לא רק כבול לקדנציות קצובות של ארבע או שמונה שנים, אלא עומד בפני בחירות אמצע, אילוצי בתי הנבחרים ודעת קהל, לחצים פוליטיים הדוחקים בו להציג "הישגים מהירים" ובמחירים מינימליים, וחוסר תמיכה בולט במלחמה.
במהלך המגעים בשנים 2017-2019, צפון קוריאה משכה זמן, קיימה פגישות פוטו-אופ, אך לא עשתה שום צעד מעשי לקראת פירוק אמיתי. הן קים ג'ונג-און והן ההנהגה האיראנית הבינו היטב כי שעונו של טראמפ קצוב ומוגבל. קוריאה תמרנה את המגעים כדי לחצות את מועד סיום הקדנציה שלו, מתוך ידיעה שהממשל הבא עשוי להביא עמו מדיניות שונה, רכה או מבוזרת יותר.
הכישלון להשיג פירוק גרעיני בצפון קוריאה וההתקדמות המתמדת של איראן לעבר סף גרעיני מוכיחים כי הדיפלומטיה המערבית לוקה בעיוורון מבני. מדינות דיקטטוריות אינן הופכות לליברליות כתוצאה מחיוכים, לחיצות ידיים או הבטחות לרווחה כלכלית. כוח, עוצמה צבאית ושרידות שלטונית הם המטבע היחיד שעובר לסוחר בעולמן של דיקטטורות, וכל הסכם שאינו מבוסס על הבנה זו נידון לקריסה.
איראן משכה את טראמפ אל מעבר למנדט המלחמה שלו ולכן ידה במו"מ היא על העליונה. כדי להציל את הדימוי שלו מהמלחמה שנתפסת כמיותרת, טראמפ תלוי כעת ברצון הטוב האיראני על מנת להציג הישג, גם אם הוא יותר מראית עין מהישג אמיתי. החוכמה האיראנית תהיה לקבל מקסימום הקלות כלכליות ולהעביר את הזמן למחויבותם עד סיום כהונתו.
ישראל בכל המתרחש הפכה מנכס לנטל. ההתנהלות שלה, למרות שארה"ב טרפדה אותה והוציאה אותה החוצה מכל החלטה על סיום המלחמה באזור, התנהלותה הדבקנית במלחמה מהווה בעיה שעלולה להביא למשבר גדול עם ארה"ב. הפרות האש בלבנון רק מעצימות את כוחה של איראן לדרבן את האמריקאים נגד ישראל, וישראל, במקום להבין שכללי המשחק השתנו לרעתה, ממשיכה את מדיניות "הדובי לא לא" וחוטפת עוד ועוד גידופים והשפלות מארה"ב.
אם יש הפסד חמור יותר מהכישלון המדיני הנחרץ של הממשלה עד כה, זה הקרע ההולך ומתהווה מול ארה"ב, משום שאת סיפורי המעצמה האזורית ניתן לספר כל עוד האמריקאים מאחורינו. ביום שהתפר ייפרם לחלוטין, עלולה ישראל להיחשף במלוא חולשתה בצורה מסוכנת ביותר. בראייה אזורית, מדינות המפרץ רוצות כעת להתרחק מישראל ברמה שאפילו הסכמי אברהם מצויים בתהליך שחיקה, אם לא בסכנת הקפאה.
התרעות פיקוד העורף