איזנקוט לא כיהן אפילו דקה אחת כשר ביצועי במשרד כלשהו. הוא כיהן כמה חודשים כשר ללא תיק, ללא אחריות על משרד מיניסטריאלי מסוים. בכנסת כיהן פחות מקדנציה אחת, ותרומה כלשהי לפרלמנטריזם הישראלי לא נרשמה. בראשות מפלגה (שאינה מיוצגת לפי שעה בכנסת) הוא עומד פחות משנה.
להגיע לבשלות
לקדנציה השנייה (1992־1995) הגיע רבין מוכן ובשל לתפקיד, אחרי שכיהן שנים ארוכות לסירוגין באופוזיציה ובתפקיד שר הביטחון בממשלות האחדות. כהונתו השנייה הייתה ללא ספק אפקטיבית, אף ששנויה במחלוקת ציבורית עזה.
הרמטכ"ל יגאל ידין ז"ל הוביל את מפלגת ד"ש להצלחה אלקטורלית מסחררת בהופעתה הראשונה (והאחרונה) בקלפיות ב־1977. ד"ש גרפה 15 מנדטים, אבל התפרקה לה תוך כדי הקדנציה. גם הקריירה הפוליטית שלו הייתה אפיזודה של קדנציה אחת.
יומרה מופרכת
גנרלים בכלל ורמטכ"לים בפרט משוכנעים או משתכנעים מתישהו שהם מתאימים לכהן כראשי ממשלה. הם מכירים את בעיות הביטחון, הם ישבו כרמטכ"לים בישיבת קבינט ביטחוני ובישיבות ביטחוניות אחרות עם ראש הממשלה. אבל אין כל דמיון בין תפקיד צבאי בכיר לבין תפקידים פוליטיים.
החיים בארגון היררכי, איך לומר, לא בדיוק מקנים את המיומנויות הנדרשות להקמת קואליציה פרלמנטרית או לניהולה. גם לא לניהול מאבקה של ישראל בזירה הבינלאומית. היומרה לעמוד בתפקיד ראש הממשלה ולהצליח בו ללא כל ניסיון בזירה הפרלמנטרית, המיניסטריאלית או המפלגתית - מופרכת מיסודה.
הגנרלים המעטים שבאמת הצליחו להיות משמעותיים בפוליטיקה עשו את זה אחרי הרבה מאוד שנים, הודות לניסיון שנצבר בשדה הפוליטי: רבין בקדנציה השנייה כראש הממשלה, שהייתה כשני עשורים אחרי שנכנס לפוליטיקה, ושרון אחרי כמעט שלושה עשורים.
הפוליטיקה הישראלית מורכבת ומסובכת עד מאוד. מי שיושב על כיסא ראש הממשלה צריך לגלות מיומנויות גבוהות מאוד: בשדה הפנימי והבינלאומי. לכך צריך כישרון טבעי, אבל גם הניסיון הוא חיוני. העמדת אדם חסר ניסיון בראש הפירמידה הייתה נראית תמוהה בכל תחום. הפוליטיקה בכלל והפוליטיקה הישראלית בפרט בוודאי אינן שונות.
התרעות פיקוד העורף