לאחר הסכם הכניעה של טראמפ, איראן החלה מתנהגת כבעלת הבית בלבנון. היא ניסתה להציג את עצמה כמגינתה של לבנון, כביכול מרסנת את ישראל, בעוד שבפועל כל מטרתה הייתה להציל את חיזבאללה - המיליציה שבאמצעותה היא מערערת באופן שיטתי את ריבונותה של לבנון כבר עשרות שנים. היה נראה שטראמפ, מתוך חולשה, אפשר זאת. על הרקע המדכא הזה, ההסכם שנחתם בין ישראל ללבנון הוא חדשות מצוינות באמת, משום שהוא משקף אומץ אמיתי מצד ממשלת לבנון.
צריך ממש לשפשף את העיניים כשקוראים את נוסח ההסכם. בין היתר נכתב בו: "ישראל ולבנון מאשרות את זכותה של כל אחת מן המדינות להתקיים בשלום, ואת רצונן ההדדי לחיות בביטחון כשתי מדינות ריבוניות שכנות. ישראל ולבנון מצהירות בזאת על כוונתן להביא לסיום מוחלט של הסכסוך, לטפל בשורשיו, ובכך לסיים באופן רשמי כל מצב מלחמה ביניהן".
לבנון גם מצהירה במפורש כי "צבא לבנון ישיב את הריבונות האפקטיבית של המדינה על כל שטחה, בכפוף לפירוקם המאומת של כל הארגונים החמושים שאינם מדינתיים ולפירוק התשתיות הצבאיות שלהם, באופן שיאפשר לצה"ל להיערך מחדש ולהיסוג בהדרגה משטח לבנון". עוד מתחייבת לבנון להבטיח שלחיזבאללה ולשאר הארגונים הללו "לא יהיה כל תפקיד צבאי או ביטחוני ולא תהיה להם כל יכולת צבאית בכל מקום בלבנון".
כל ה"קשוחים" בנוף הפרשנים ימהרו לפטור את כל זה כמילים ריקות מתוכן. בישראל, החשודים המיידיים יחזרו על המנטרה הקבועה שלפיה ישראל יכולה לסמוך רק על עצמה. אבל אני חושב שלמילים יש משמעות, שלהתחייבויות עדיין יש ערך, ושעדיף שכל ההצהרות והמחויבויות יכוונו לעבר התקדמות ושלום מאשר לכיוון ההפוך. מעבר לכך, כפי שכתבתי רק בשבוע שעבר, חצי המאה שבה ישראל ניסתה להתמודד עם חיזבאללה לבדה לא בדיוק יכולה להיחשב לסיפור הצלחה.
ארצות הברית התחייבה לסייע בשיפור יכולותיו של צבא לבנון. זהו צעד חשוב, אך הוא לבדו לא יספיק. אם לבנון באמת מתכוונת להשיב לעצמה את ריבונותה, היא חייבת ללכת הרבה יותר רחוק. הממשלה בביירות צריכה להצהיר בצורה חד-משמעית שאינה מבקשת ואינה מעוניינת בשום מעורבות איראנית בענייניה. חד וחלק, בלי שום ויכוח. העולם צריך לשמוע אותם אומרים בפירוש שלבנון אינה רוצה את עזרתה של איראן, וחיזבאללה אינו משרת שום אינטרס של המדינה הלבנונית.
לאחר מכן, על ביירות לבקש במפורש את הסיוע הבינלאומי הדרוש כדי להפוך את החזון הזה למציאות. התמיכה האמריקאית בצבא לבנון מבורכת, אך ספק אם תספיק לבדה. לבנון צריכה לבקש ממדינות ידידותיות לסייע באמצעות כוח בינלאומי שיפעל בהזמנת ממשלת לבנון ובשיתוף צבא לבנון.
לאיראן צריך סוף-סוף לומר שיש גבול. נראה שהאפשרות לאיים על העולם באמצעות מצרי הורמוז עלתה למשטר לראש, והוא מתנהג כאילו הוא יכול להמשיך להשפיל את טראמפ, ובכך גם את ארצות הברית ואת המערב כולו. לאיראן אין שום זכות להשפיע על עתידה של לבנון. לבנון אינה גובלת באיראן ואינה מאיימת עליה. את הזיקה שטהרן הצליחה לכפות בין הורמוז לבין לבנון צריך לפרק מיד. בנוסף, יש למנוע ממנה להזרים את כספי הסחיטה שנראה שוושינגטון מוכנה להעביר לה אל שלוחותיה: לא רק חיזבאללה, אלא גם החות'ים, חמאס, הג'יהאד האסלאמי והמיליציות השיעיות בעיראק.
בפני חיזבאללה צריכה לעמוד בחירה ברורה לחלוטין. הוא יכול להניח את נשקו ולקבל את העובדה שרק למדינה הלבנונית תהיה סמכות צבאית בשטחה, או לסרב ולשאת בתוצאות של עמידה בדרכה של לבנון לשיקום ריבונותה. כעת, לאחר שסוריה כבר אינה בעלת ברית של חיזבאללה כפי שהייתה בימי בשאר אסד, הארגון למעשה מוקף. אם לא תהיה ברירה, יהיה צורך לרסק אותו לחלוטין - אבל לא בידי ישראל.
חשוב גם שהסכם המסגרת מבהיר במפורש שלישראל אין כל תביעות טריטוריאליות כלפי לבנון. יותר מדי אנשים - כולל כמה מהמראיינים שלי בערוצי טלוויזיה זרים - הפגינו בלבול בעניין הזה. כניסתה של ישראל לשטח לבנון נועדה רק כדי להילחם בחיזבאללה, שתקף אותה שוב ושוב, ולא משום שלישראל יש שאיפות טריטוריאליות כלשהן בלבנון.
בדרך כלל אינני ממהר להעניק קרדיט לנתניהו, וברור שהוא נדחף למהלך הזה במידה רבה על ידי ארצות הברית. ובכל זאת, לפחות במקרה הזה הוא לא קלקל. ייתכן שככל שיתקרבו הבחירות באוקטובר הוא בכלל יאמץ קו מתון יותר; הוא פוליטיקאי ערמומי מאוד. ישראל עדיין צריכה להיפטר ממנו, אבל לפחות כאן הוא עשה דבר אחד נכון.
בשלב הראשון ההסכם צנוע למדי. ישראל תיסוג תחילה משני אזורי ניסוי - אחד מדרום לליטני ואחד מצפון לליטני באזור הביטחון המורחב - והשליטה בהם תועבר לצבא לבנון, שאמור להוכיח שהוא מסוגל להשליט בהם ריבונות אפקטיבית לפני שישראל תמשיך בנסיגות נוספות. זו רק ההתחלה.
ההסכם הזה אינו פותר בן-לילה את סיוט חיזבאללה, אבל הוא קובע עקרונות חשובים מאין כמותם. אם הוא ייושם במלואו, אפשר בהחלט לדמיין גם הסכם שלום עם סוריה בעתיד. אם זה יקרה, המזרח התיכון כולו ייכנס למשחק חדש לגמרי. ובינתיים, מנהיגיה האמיצים של לבנון עומדים בפני סכנת התנקשות מיידית מצד חיזבאללה ואיראן - ששניהם כבר גינו את ההסכם ככניעה מבישה. יש לשמור עליהם מכל משמר, ויש לגמול ללבנון על האומץ שגילתה.
התרעות פיקוד העורף