יש דרך אחת לפעול ולהגן על לימוד תורה ועל לומדיה. להרבות בלימוד תורה, להוסיף שעות של לימוד, לוותר על נוחיות ובוודאי על טובות הנאה. בראש ובראשונה, אם הרב יזדי כל כך חרד ודואג להבטחת לימוד תורה ולמעמדם של לומדי תורה הוא היה צריך, ליתר דיוק חייב לצאת נגד חוק לימוד תורה, לגנות את החוק ולהתריע שחוק זה מבזה את המצווה, הראשונה, המרכזית והעליונה ביהדות – לימוד תורה.
"ותלמוד תורה כנגד כלם". הוא לא עשה זאת מהסיבה הפשוטה. כמו חברי הכנסת של המפלגות החרדיות ש'ס ויהדות התורה, שהפכו את היהדות, התורה ומצוותיה לפוליטיקה, לא רק לקרדום לחפור בו אלא למנוף להשגה וקידום אינטרסים אישיים ומפלגתיים. גם הוא, המתהדר בתואר רב, השתלב, התחבר, נצמד למעמד הפוליטי, האינטרסנטי שנציגי המפלגות החרדיות העניקו לתורה וליהדות.
הצרה היא שהוא לא היחידי. לא מעטים מעמיתיו הרבנים בישראל נהנים מהפוליטזיציה של היהדות שהתעצמה ומתעצמת בישראל. ההוכחה האחרונה, חוק לימוד תורה. מצווה, ציווי, מחוייבות עתיקי היומין, המקודשים והחיוניים ביותר של היהדות הפכו לחוק ממשלתי.
פעם אחת ויחידה, חכמי התלמוד נסוגו מהקפדתם על לשון נקיה. "תלמיד חכם שאין בו דעה נבלה טובה הימנו". יש שגורסים 'נבלה סרוחה'. (מדרש רבה פרשת ויקרא). חכמי התלמוד לא יכלו לסבול ולסלוח למי שמייצג את התורה שמדבר או עושה משהו שמוכיח על טיפשוטו, שמוכיח שידיעתו בתורה לא חינכה אותו.
אני לא יודע אם הרב יזדי הוא תלמיד חכם ברמה שחכמי התלמוד כיבדו. בתפקיד, בכהונה שמייצגים תורה ויהדות הוא היה חייב להזהר בלשונו, להפגין טיפת שכל ישר.
התרעות פיקוד העורף