נאום הסתה נוראי נגד הרמטכ"ל בהפגנת חרדים בבני ברק, חקיקה מואצת שנועדה להבטיח את המשך הפטור מגיוס, חסימות כבישים שגורמות לשיתוק תנועה ועסקאות פוליטיות שנועדו לשמר את הגוש הקואליציוני – כל אלה גורמים לשיח אנטי-חרדי שהופך פעמים רבות לשיח של אנטי-יהדות.
נתוני עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון מלמדים ש-73% מהציבור היהודי בישראל רואים את המתח בין חרדים לחילונים כקונפליקט הפנימי הקשה ביותר בחברה. סקרים מראים ש-83% מהציבור תומכים בגיוס חרדים לצה"ל. המכון הישראלי לדמוקרטיה מצא כי רק כ-10% מהצעירים החרדים מתכננים להתגייס ורק 3.3% מהחרדים מתגייסים, לעומת 88% מהצעירים המועמדים לגיוס מכלל האוכלוסייה. הפער אינו רק מספרי – הוא רגשי, תרבותי וחברתי, והוא מרחיב את תחושת אי-השוויון.
המציאות הזו מסוכנת. היא יוצרת דה-לגיטימציה הדדית שמגיעה עד כדי שנאה. מטרידה העובדה שהמאבק החילוני בחרדים הופך לאנטי-יהדות, ושרגשות של אנטי-יהדות מאיימים על המרקם המשותף של החברה. לישראל, שחרתה על דגלה להיות יהודית ודמוקרטית, אסור שיהדותה תהיה מזוהה עם חרדיות.
כדי לאחות את הקרע יש צורך בשינוי עומק בתודעה הציבורית. חובה להחזיר למרכז חיינו "יהדות של מאור פנים". יהדות שמחברת, לא מפלגת. שמציעה משמעות, לא כפייה. יהדות מאירת פנים מדגישה את הערכים המשותפים שעליהם קמה המדינה: ערבות הדדית, צדק חברתי, כבוד האדם, אהבת הארץ, אחריות משותפת. זו יהדות שמבינה שמדינה יהודית אינה "רכושו" של מגזר מסוים אלא ביתו של כל העם היהודי, על כל גווניו.
זו יהדות שמדגישה כי במושג "מדינה יהודית ודמוקרטית" אין סתירה, אלא שאיפה לשילוב בין שני עקרונות יסוד: זהות לאומית-תרבותית יהודית, שאינה של מדינת הלכה תיאוקרטית, ומשטר דמוקרטי ליברלי המבטיח זכויות אזרח לכולם. אם נמשיך במסלול הנוכחי, הקרע עלול להיות בלתי ניתן לאיחוי.
התרעות פיקוד העורף