הכרזת העצמאות של ארה"ב, בת 250 השבוע, מוכרת כאבן דרך במסע למען זכויות האדם, אבל ישנה פרשנות אחרת למסמך: מכתב התאבדות.
ב-4 ביולי 1776 התכנסו באולם בפילדלפיה טיב האליטה של 13 המושבות. המלחמה נגד הבריטים הייתה בעיצומה. הכוחות האמריקניים כן צברו הצלחות, במיוחד בסילוק הבריטים מבוסטון. אבל עדיין עמדו מול מעצמה עולמית עם משאבים רבים ואוכלוסיה אמריקנית שבעצמה הייתה מחולקת בדעותיה על המטרה.
"בהשליכנו יהבנו על ההשגחה העליונה", נעלו את המסמך, "הננו ערבים הדדית בחיינו, ברכושנו ובכבודנו הקדוש". כלומר, אם המסע שלנו יגיע לקיצו, לפחות שהכבוד שלנו יינצח.
היה יכול להיות אירוע מצדה בפועל, והכרזת עצמאות הצעד האחרון לפני הגרלת פורי ההתאבדות. בפועל, מתוך 56 חותמי הכרזת העצמאות, תשעה איבדו בלחימה את חייהם. לעוד 12 בתיהם נשרפו כלל. אחרים נלקחו בשבי או איבדו את קרובי משפחותיהם.
אכן: הכרזת העצמאות, ביודעין, הוציאה קריאת מצוקה, כבר בפסקה הראשונה, לעבר דעת הקהל העולמית: "הטבע מחייבו יחס של כבוד הולם כלפי דעותיהם של בני-האדם". אם נמות, אתם לפחות תדעו למה.
אך הפעם הרומאים לא הצליחו לטפס את ההר. להפך, הפעם המעצמה העולמית נוצחה, גם על ידי תמרונים צבאיים אמריקניים בשטח וגם בפן הרעיוני.
כעבור 250 שנה, אמריקה היא מעצמת על עולמית. אומץ הלב של אבות המייסדים אינו הסיבה היחידה. המהפכה התעשייתית חיזקה את הכוח של מעמדי הביניים והפועלים, ותמרצה את הדמוקרטיה. יבשת שלמה, פתוחה לכיבוש וניצול, אפשרה ל-13 מושבות קטנות להפוך ל-50 מדינות עוצמתיות. שני אוקיינוסים גם הרחיקו את ה"עולם החדש" מצרותיו של ה"עולם הישן".
אבל הניסוי האמריקני גם דרש שיקול דעת, קור רוח ומדיניות נבונה. זה כלל תיקון העוולות שהופיעו בטקסט עצמו (עם אזכור ל"פראים האינדיאנים") ובחייו של מחברו (תומאס ג׳פרסון החזיק יותר מ-600 עבדים שחורים). דווקא מילות המסמך עצמו סיפקו את המענה: מרטין לותר קינג ציטט את עיקרון השוויון בהכרזת העצמאות בנאום "יש לי חלום".
גם במדינה אחרת מוכרת לנו, קטנה וצעירה מארה"ב, יש בחלקי הציבור אותם חששות. ובכן גם בדמוקרטיות אחרות. לכולנו יש מפילדלפיה של 1776 אולי נצר של השראה: שהתנאים הכי קשים יכולים לחלץ מחברה את היכולת להפוך מחשבה למעשה, פילוסופיה למדיניות ומושבות מורדות למעצמה שחובקת עולם.
התרעות פיקוד העורף