הסכם המסגרת בוושינגטון בניצוחו של מזכיר המדינה מרקו רוביו, שבתוכו מאוזכרת עשר פעמים השאיפה ההדדית כי יוביל לשלום בין לבנון לישראל, הוא נקודת אור בוהקת העומדת בסתירה גמורה לאווירת הקרע העמוק שנוצרה בין ישראל לבין ארה"ב, ובין נשיא ארה"ב לבין כל מי שמזוהה עם התמיכה בישראל.
לצד השמחה שבה קיבלה ישראל את ההסכם, מקנן בקרב הציבור הישראלי, שלמד לדאוג תמיד, החשש לגורלם של שני המנהיגים הלבנוניים המעלה באוב את רצח בשיר ג'ומאייל זמן קצר לאחר שנבחר על ידי הפרלמנט הלבנוני לשמש כנשיא לבנון.
2026 אינה 1982. לאחר מבצע שלום הגליל התייחס הציבור הלבנוני אל ישראל כאל מדינה כובשת. היום הוא רואה בה את הסיכוי היחיד להצלתו מהטרור השיעי והמשטר האיראני שאותו הוא משרת. בזמנו, כל העולם הסוני היה עדיין מחויב ללאווים של ח'רטום, וסעודיה הייתה חוד החנית של החרם הערבי והמתקפות על ישראל באו"ם.
כיום רשת אל-ערבייה הסעודית מדווחת באובייקטיביות על פעולותיה של ממשלת ישראל, מציגה בהרחבה את עמדותיה ומעצימה את הישגיה. עד כדי כך שכל אימת שהנפש קצה במגמתיות הלא מקצועית של הערוצים 12 ו-13, המערבבים בין חדשות, שהן בלאו הכי מוטות ומגמתיות, לבין ביקורת פוליטית חד-צדדית - דוברי הערבית יכולים לעבור לרשת הסעודית וללמוד כיצד ניתן לסקר את ישראל סיקור מלא, הוגן, מקצועי וחסר פניות.
בעת ההיא מצרים הייתה מוקצה מחמת מיאוס בכל העולם הערבי בגלל השלום עם ישראל, אך כיום מדינות במפרץ שאז היו הראשונות לנתק את יחסיהן עם מצרים, מקיימות 12 טיסות ביום לישראל וממנה, ונותנות גיבוי מלא לנשיא לבנון, לראש הממשלה ולציבור הסוני בתמיכה בשיתוף הפעולה עם ישראל. בעת ההיא ההסכם עם לבנון היה מאחורי גבה של ארה"ב - והיום הוא על דעתה, בעידודה ובחסותה של מחלקת המדינה, שמאז ימי הארי טרומן תמיד הייתה מוקד העוינות לישראל בוושינגטון.
משפט נתניהו
הבעיה של הפרקליטות עם ההמלצה הזו היא שעל בסיס הסעיף הפרובלמטי - הפרת אמונים (שמפניה ורודה וסיגרים) - שעימו תיוותר התביעה אם תמשוך את סעיף השוחד, לא היה מוגש כתב אישום כלל, ככל הנראה והידוע. ההשלכות של הכשל הקשה שבזבז לציבור סכומי עתק וגזל זמן עבודה אינסופי מחלקים נרחבים של מערכת אכיפת החוק, הן חמורות.
לא פחות חמור מהנזק הכספי - העיסוק בכתב האישום המיותר הפריע לראש הממשלה להתעסק בניהול המדינה והמלחמה. הרי אין עוררין שלפי כל קנה מידה, מדובר בימים גורליים. ולכן כשמתברר שגזלו מעם ישראל ברגל גסה את תשומת ליבו של הקברניט המנווט אותנו באזורי סכנה, וזאת ללא סיבה המצדיקה זאת - מדובר במעשה שאסור לעבור עליו לסדר היום ללא בירור.
הרי לו נוסעים שיש להם תלונה כלפי נהג אוטובוס, היו מתעקשים לברר אותה עימו באמצע מסלול הררי צר ותלול, יתר הנוסעים היו מטפלים במטרידן בכפפות שאינן עשויות ממשי. בכל מדינה שפויה היה מתנהל עם מי שהפריע לנהג, מי בתום לב ומי בזדון, חשבון נפש נוקב ובדק בית יסודי.
יש לקוות שלאחר שהציבור יפנים שהמסר של בית המשפט המחוזי בירושלים מהווה רעידת אדמה השונה מזו שאירעה בוונצואלה באופייה, אך לא בעוצמתה - הצונאמי שתמיד מתעכב קצת עוד בוא יבוא. צונאמי שיבטיח שכל אזרח יהיה מוגן מעתה ולהבא מפני התעמרות והתנכלות חסרת בסיס מספיק, ממניע זה או אחר, של קטגורים חסרי מעצורים. כי אומנם אזרח מן השורה אינו מטרה מושכת אש דוגמת ראש ממשלה, אך אם מסיבה זו או אחרת הוא עולה בחכה, אין לו כלים כפי שיש לראש ממשלה להתגונן מפני הרדיפה.
המושיע של גוש השמאל
אהוד ברק היה האיש שפילג את מפלגת העבודה וכמעט השמיד את הגוף הפוליטי האמיתי היחידי בשמאל-מרכז שבלעדי חזרתו להובלת הגוש - אין לגוש סיכוי. כל מפלגות ה"מנהיג וחברים", שהחברים בהן הם בחזקת ניצבים שהמנהיג מלהק מקרב מקורביו, מפריעות ל"דמוקרטים" לתפוס מחדש את מקומם כאלטרנטיבה של ממש לליכוד. חבל. כי חרף היותי איש ליכוד שתמיד אפעל למענה, אני מאמין, כאזרח המדינה, שדמוקרטיה זקוקה ליותר ממפלגה אחת של ממש הבנויה לנהל את המדינה.
התרעות פיקוד העורף