1. תמונה ראשונה
הוא מצביע בעד השוואת מעמדם של לומדי תורה ללוחמי צה"ל, שנועדה לאפשר לחרדים להמשיך את מפעל ההשתמטות הענק שלהם, שתלוי כאבן ריחיים ענקית על צווארה של מדינה הנאבקת על קיומה.
הוא עושה את זה אף על פי שישראל קברה למעלה מ-2,000 קורבנות, חלקם נרצחים וחלקם הרוגים, ספגה עשרות אלפי פצועים, מלקקת את פצעיה ודמה. הוא עושה את זה אף על פי שהוא יודע שצה"ל זקוק, בדחיפות, ל-12 אלף לוחמים, ואין מאיפה לקחת אותם.
זה אחד הדילים המסריחים ביותר בתולדות הסירחון העולמי, ואת כל זה עושה בנימין נתניהו, אדם שהמילה שרלטן קטנה עליו באלף מספרים, כשישראל מציינת אלף ימים לאסון הכבד ביותר שפקד אותה מעולם. אסון שהוא האחראי העליון, הישיר, הברור והמוחלט עליו. אסון שקרה במשמרת שלו.
2. תמונה שנייה
אלף ימים ל-7 באוקטובר; בנימין נתניהו, תמונה שנייה: יושב ראש הממשלה באולפן טלוויזיה משפחתי ואומר, בקולו, מול מצלמות, את הדבר הזה: "להיכנס פעמיים, באיראן, כדי להציל אותנו מהשמדה של פצצות אטום שכבר היו בידיהם ולך תדע מי היה כאן נמצא (מחווה בידיו לעבר הקהל)", ומוסיף מיד: "כל עוד אני ראש ממשלה, לאיראן לא יהיה נשק גרעיני".
אלא שמכאן ועד להחזיק בפצצה, יש עוד כברת דרך. צריך לבצע את כל תהליך ה"הנשקה" (weaponizing) המכונה גם "קבוצת הנשק", שאורכו בין שנה לשנתיים. להפוך חומר מועשר לפצצה, מצריך ידע מיוחד, שמאפשר לכנס את החומר למשהו בצורה של כדורסל, לייצר מנגנון ניפוץ, להרכיב את כל זה על ראש קרבי של טיל בליסטי, ועוד שורה של עניינים טכניים מורכבים. אז אפשר להגיד שאיראן הייתה במרחק נגיעה מגרעין, אבל אי אפשר להגיד שלאיראן היו פצצות אטום. כי זה לא נכון. כי זה לא קרה. כי זה בדיוני לגמרי.
כי זה לא ייאמן שראש ממשלה בישראל אומר דבר כזה, און רקורד, והמראיין לא מפציץ אותו בים של שאלות פולו-אפ כדי לברר איפה הפצצות האלה עכשיו, האם השמדנו אותן, האם השתלטנו עליהן, אולי הן הועברו ללשכת ראש הממשלה כמתנות אחרי "הניצחון המוחלט" ולכן לא נמצא אותן לעולם. לשאול. משהו. לנסות לברר את זה.
רגע, מי היה האחראי עד אז? מי האיש שתחתיו האיראנים הגיע לאטום וחיזבאללה הפכו למפלצת וחמאס בנו את מכונת הרצח ששחטה את אזרחינו? עזבו, זה לא רלוונטי עכשיו.
3. תמונה שלישית
אלף ימים ל-7 באוקטובר; בנימין נתניהו, תמונה שלישית: "במה אתה השתנית מאז 7 באוקטובר?", הוא נשאל באותו ריאיון על ידי בכיר עבדיו, וענה: "קודם כל, הורדתי במשקל". והקהל צחק. זה אכן מאוד מצחיק, בהנחה שאסון 7 באוקטובר קרה במקום רחוק ולא כאן אצלנו, ובמשמרת של מישהו אחר ולא במשמרת של נתניהו.
כששומעים את זה, אחרי שמחזירים את הלסת השמוטה למקומה, קשה להבין את הלך הרוח של האיש. מה עובר עליו? השאלה הזו זימנה לו הזדמנות להביע צער. אמפתיה. להגיד משהו שינחם את המשפחות השכולות. את הפצועים. את הפגועים. את משפחות החטופים שחזרו ("עד האחרון שבהם") חיים או מתים. שבורים או שלמים. להביע הזדהות עם מדינה שלמה ששרויה בטראומה. אפס. נאדה. "הורדתי במשקל". אני ואני. עוד רגע יאשים את הדיאטנית ב-7 באוקטובר.
פעם הוא ישב עם מפוני עמונה, אנשים שבתיהם נהרסו על ידי הממשלה והם נאלצו למצוא לעצמם בתים חדשים, ואמר להם "אני מבין מה זה לאבד בית. אחרי בחירות 99', בהתראה אפסית, פשוט סילקו אותי ואת משפחתי מהבית בבלפור. ככה, עם כל החפצים, פשוט נזרקנו לרחוב, נאלצנו ללכת לשרתון פלאזה, זו תחושה נוראית". אני חושב שהוא באמת הרגיש שותפות גורל עם המפונים. הם פונו מבתי "רגילים" ביישוב נידח בשטח שאין עליו ריבונות. הוא ורעייתו פונו מווילה יוקרתית באזור הכי מבוקש בירושלים!
וזה לא נגמר כאן. באחד הסרטונים שהעלה במהלך המלחמה, בעוד חטופים לא מעטים נמקים בשבי חמאס, הוא סיפר ש"אני ישן בלילה במצפון נקי". ברור. זה מצפון יד ראשונה, בניילונים. מעולם לא נעשה בו שימוש. ואילו בריאיון השבוע הסביר למראיין מה זה גיהינום. "רוצה לדעת מה זה גיהינום?", שאל, "אני אספר לך מה זה גיהינום", ואז הפליג בתיאור רעייתו הקדושה המטפלת בילד שאיבד את אמו בבית חולים, אבל בחוץ, כמה נורא, מתקיימות הפגנות נגדנו "עם אמירות קשות כנגדה!".
מה אומרים? שותקים. הלוואי שהייתה לי היכולת לחפור את דרכי למעמקי נפשו של האיש. לבדוק אם מתחת לשכבות האיפור הכבד, השקרים הבוטים, השיער המושאל, הדמות הפלקטית והנרקיסיסטית, יש סוג של נשמה. של משהו אנושי שלא מרוכז כל-כולו בקמפיין, בהימלטות מאחריות, בנרקיסיזם ממאיר, רעיל ודורסני.
מדובר בטרגדיה. לא יוונית. ישראלית. כי באותה נשימה עם כל מה שתואר כאן, ברור וידוע שבנימין נתניהו הוא איש מחונן, המצויד ביכולות-על, בהשכלה רחבה, בהבנה גיאופוליטית, בכריזמה סוחפת, בכושר ביטוי, במה לא. במה לא? באנושיות. מעט אנושיות. במשהו שיגיד לו, או ילחש לו, ביבי, אתה האחראי על האסון הזה.
לא ראוי לטנף את כל הקצינים וראשי הזרועות ולנסות להפוך אותם לדמונים שקשרו נגדך קשר. הם יודעים את אחריותם. הם מכירים אותה. יש להם מצפון. הם התפטרו, קיבלו אחריות, הלכו הביתה ולעולם לא יישנו עוד לילה אחד רגיל, רגוע. להם, בניגוד לך, יש ייסורי מצפון. הרבה מאוד ייסורי מצפון. ולך, אין. אין כלום.
4. סכין בגב
לאורך כל הקריירה שלו נעזר נתניהו בפרוקסיז. אנשים שנוצלו על ידו ונזנחו לצד הדרך. הרשימה ארוכה יותר מהמקום שיש באינטרנט. האחרון בסדרה האינסופית הזו הוא גנץ. בני גנץ. אני לא נמנה עם שונאיו של האיש. להפך. יחד עם ביקורת שמתחתי (בשלב מוקדם מאוד של הדרך) על כישוריו, חשבתי שהוא חף מאג'נדה אישית, נקי מאופורטוניזם, שישראל באמת "לפני הכל" מבחינתו.
כשהצטרף לממשלת החילופים המפורסמת (והאסונית) של נתניהו, התגברתי על הבחילה ותמכתי. הייתה קורונה, אתם יודעים. להציל את המדינה. התברר שהוא הציל בעיקר את נתניהו. כשעשה מעשה דומה אחרי 7 באוקטובר, הלכתי להקיא בשקט בפינה (הבחילה גברה עליי) ותמכתי. מלחמת קיום, תוכנית השמדה, אתם יודעים. אני לא בטוח שהוא הציל את המדינה ב-11 באוקטובר. המדינה, להערכתי, הייתה שורדת. אני כן בטוח שהוא הציל את נתניהו.
מצופה ממנו להסיק מסקנות. והוא אכן הסיק. מסקנות הפוכות. הוא בא להציל עכשיו את נתניהו פעם שלישית. מישהו צריך להציל את גנץ מעצמו. מישהו צריך להגיד לו: בני, די. אתה מגחיך את עצמך ואתה תצרוב במצחך אות קלון שלא יימחה לעולם. זה לא יהיה הפיך, האירוע הזה. כי גנץ מקבל קולות ממחנה השינוי.
אין לי טענות לשמחי. הוא אב שכול, שילם את המחיר, זכותו לחשוב, למרות כל מה שעבר עליו כנציב הכבאות (נאלץ להילחם בריקבון הליכודי לאורך זמן כדי לשרוד בתפקיד), למרות כל מה שאמר בעבר. הטענות שלי הן לגנץ. רבים אומרים שהוא מונע מנקמה. איזנקוט עזב אותו, הח"כים נטשו אותו, הבוחרים הפנו לו עורף, הוא יראה להם מה זה.
5. איראן במוקד
מכונת הרעל של נתניהו "התלבשה" לאחרונה על איזנקוט. דף מסרים מפורט שקשה למצוא בו מילה אחת של אמת, או סיפור אחד שלא הוצא מהקשרו ועוות. אין טעם להתייחס לזה, כי לאיזנקוט יש, נכון לעכשיו, תכונה מוזרה: זה לא נדבק עליו. הטינופים, היריקות, ההכפשות, העלילות, מחליקות עליו ומתנדפות, כשהן מותירות צחנה קלה שדבקה דווקא בצד ששיגר אותן.
איזנקוט היה ראשון הדוברים ותמך באופציה השלישית. "איך שהם יסיימו לשגר, כל חיל האוויר צריך לטוס לשם", אמר. מה נתניהו החליט? על האופציה הראשונה. טיל אחד.
מה שנתניהו הקצה היה מספק? נשאל, וענה: "בשלב הזה בוודאי שלא. בוודאי שלא. בוודאי שלא... כשהגיעה ממשלת השינוי, הייתה הבנה גדולה מאוד של התקציבים שאנחנו צריכים לקבל, ואכן קיבלנו אותם". זה היה שונה מתקופת נתניהו? נשאל. "כן, התקציבים היו גדולים יותר".
זו אינה רק עדות בדיעבד. הדברים פורסמו בזמן אמת, עוד לפני שידענו שתפרוץ מלחמה. בנט שינה את המדיניות שלפיה ישראל לא תוקפת באיראן אלא מסתפקת בפעולות חשאיות נגד הגרעין, והביא את אסטרטגיית "זרועות התמנון" או "כפות החתול". אחר כך הוא הגה תוכנית מפורטת מאוד להחלשת איראן.
את התרשים הציג בנט השבוע בכנס (אם כי כמעט כולו היה מושחר, מסיבות מובנות). בנט אמר אז, הכל כתוב בפרוטוקולים, שאת איראן צריך להרוג באמצעות "אלף חתכים". צריך להקיז את דמה בשיטתיות, עד שהגוף יקרוס. התוכנית שהכין הגיעה לשלב ביצועי, טרם נפילת ממשלתו.
מהיכרותי עם ליברמן, אני מעריך שאם היה צורך אמיתי לתקוף, הוא היה תוקף. אני לא בטוח שבתחילת העשור שעבר זה נדרש. יכול להיות שאם זה היה קורה, איראן הייתה כבר מדינה גרעינית ותיקה.
6. הקדוש המעונה
ועוד משהו: אם זה אכן המצב והתיקים קרסו ולא רק השוחד, גם כל שאר העלילות התפוגגו ונמסו מול עיני השופטים, למה נתניהו מתנגד להאצת המשפט? למה טרח להופיע בדיון שבו פרקליטיו התנגדו בתקיפות להאצת המשפט? הרי אם הכל קרס, האינטרס של נתניהו זה להאיץ את מתן פסק הדין, לא?
אני, במקום התביעה, הייתי מבקש להפריד את התיקים. 1000 לחוד, שבו יתבקש פסק דין עכשיו. האירוע הסתיים, העדים נשמעו, יקבל עמית חדד חודש או חודשיים לעדי הגנה וזהו. פסק דין. אחר כך אפשר ללכת לסיים את 2000, ואחריו את 4000. הגיוני, נכון? אז זהו, שזה לא קורה.
עכשיו לעצם אמירתם של השופטים: בניגוד לביביסטים, כל פסק דין שייתן בית המשפט צריך להתקבל בהרכנת ראש. זיכוי בשוחד צריך להתקבל בערעור לבית המשפט העליון ועד אז, הרכנת ראש. עכשיו לעמדתי האישית: כל מי שמכיר את משפחת נתניהו, כל מי שסיקר אותה, כל מי שהיה שם וחווה את הטראומה, מדובר במאות, אם לא אלפי אנשים, יודע שאין להם שום דבר חשוב יותר מהתקשורת והשליטה בה.
זאת ועוד: התביעה הציגה בבית המשפט אין-ספור התבטאויות (בכתב או בעל פה) של שאול אלוביץ', הכורכות אותו לתוך יחסי התן-קח עם נתניהו. הנה כמה דוגמאות. כל אחת מהן מתייחסת לאירוע שונה בתוך "וואלה", שבה נדרשה התערבות הבעלים או שליחיו להורדת אייטמים או שיפור אייטמים לטובת משפחת נתניהו: "אלה הפציינטים. חשוב מאוד שיזדקקו לנו", אומר אלוביץ'; או: "מספיק עם הרצוג, כל היום יש לי קשיים עם הגדול בעניין שלי"; או "מה שמרגיז הוא שהגדול יוצא מעורו כדי לעזור ואנחנו לא יכולים לגמול לו בגלל חבורת אפסים" (הוא מתכוון למערכת העיתונאית של וואלה); או "הגדול מפתיע אותי כל יום בדברים הכי חשובים. חייבים למצוא דרך כדי לגמול לו".
צריך לזכור שעבירת השוחד, מבחינת המקבל, היא בהגדרתה לפי החוק עבירה שבה המקבל מודע לכך שמה שניתן לו נעשה בעד פעולה הקשורה בתפקידו כנבחר ציבור (כלומר לכאורה אפילו לא צריך תמורה, שאצלנו זה הרגולציה. ויש ב-4000 תמורה). כך או אחרת, בניגוד למה שצווחים השופרות, בהערת השופטים אין שום רמיזה שכתב האישום לקוי, שהיה כאן זדון, שמשהו נעשה כאן שלא כדין.
התרעות פיקוד העורף