תמרור האזהרה הברור של ירושלים
"שולט בטורקיה אדם שקורא בגלוי להשמדת ישראל, מאיים על יוון, מבקש להשתלט על קפריסין וחולם להגיע לירושלים. אינני חושב שמדינה כזו צריכה לקבל מטוסי F-35. זהו איום על המאזן האזורי ועל ביטחונה של ישראל." אזהרה חריפה ונוקבת זו, שהשמיע ראש הממשלה בנימין נתניהו, מציפה אל פני השטח את גודל השבר האסטרטגי שבו נמצאת ישראל ערב פגישתם של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ונשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן באנקרה. בעוד הדרג המדיני והביטחוני בישראל רואה במפגש זה אירוע בעל פוטנציאל נזק חסר תקדים למאזן הכוחות, הגישה הכללית בוושינגטון משדרת מסר הפוך לחלוטין. עבור ישראל, ארדואן הוא מנהיג רדיקלי המאיץ את בנייתו של ציר אסלאמיסטי אנטי-ישראלי מובהק; עבור ממשל טראמפ, מדובר ב"שותף אסטרטגי" הכרחי לניהול האינטרסים האמריקאיים במרחב.
הוואקום האסטרטגי: החלפת איום באיום
ההתפתחויות האחרונות במזרח התיכון הובילו לשחיקה דרמטית בציר השיעי בהובלת איראן. הפגיעה המבנית הקשה בחמאס וביהלום שבכתר האיראני - חיזבאללה, לצד בלימת ההשפעה האיראנית בסוריה, יצרו ואקום כוח אזורי. אלא שהתקווה הישראלית כי ואקום זה יתמלא ביציבות, מתנפצת אל מול המציאות: אנקרה מזהה את הפרצה ופועלת בנחישות לממש את חזונה הניאו-עות'מאני. ישראל מתעוררת למציאות של "מלחמה קרה" אזורית חדשה. המאבק הנוכחי אינו עוד מול מיליציות מוחלשות, אלא מול מעצמה אזורית המבקשת להוביל את העולם הסוני ולהרחיב את מוטות ההשפעה שלה מסוריה, דרך לבנון ועזה, ועד למימי מזרח הים התיכון. התחרות החדשה הזו על עיצוב הסדר האזורי – המקיפה בריתות, נתיבי סחר, ערוצי אנרגיה ועליונות צבאית – מציבה את טורקיה כאתגר האסטרטגי המרכזי של העשור הקרוב.
עסקת ה-F-35 וה"מתנות" של טראמפ: פרס לתוקפנות
הרובד המדאיג ביותר בקשר המתהווה בין טראמפ לארדואן נעוץ בתפיסת העולם העסקית ("Transactional") של הנשיא האמריקאי. טראמפ, שאינו מעניק משקל רב לשאלות של ערכים, דמוקרטיה או זכויות אדם, רואה בטורקיה נכס גיאו-פוליטי עליון: הצבא השני בגודלו בנאט"ו, שליטה במצרי הבוספורוס, וגשר יבשתי וימי חיוני בין רוסיה, אירופה והמזרח התיכון. מערכת היחסים האישית והחמה ביניהם מעניקה לארדואן חבל הצלה מדיני וביטחוני חסר תקדים, המתרגם ישירות לחבילת "מתנות" שטראמפ צפוי להרעיף עליו: החייאת פרויקט ה-F-35: פתיחת הדיונים מחדש על שילוב טורקיה בתוכנית מטוסי הקרב המתקדמים – המהלך שממנו מתריע ראש הממשלה נתניהו באופן הישיר ביותר, ושעלול לשחוק את העליונות האווירית האיכותית של צה"ל באזור. אישור מנועי F110: קידום מכירת המנועים האמריקאיים עבור מטוס הקרב הטורקי העתידי (KAAN), מהלך שיעניק לתעשייה הצבאית הטורקית קפיצת מדרגה טכנולוגית עצמאית. חילוץ כלכלי ואנרגטי: חתימה על חוזי ענק ארוכי טווח לייצוא גז אמריקאי (LNG) והקלות בסנקציות ובמערכת הבנקאית. עבור ארדואן, מדובר בחבל הצלה פנימי קריטי. עם אינפלציה דוהרת של למעלה מ-32%, מטבע מקומי קורס ומשבר אמון חריף בשווקים, הנשיא הטורקי מצליח למנף את חשיבותו הגיאופוליטית כדי לסחוט הישגים שישדרו יציבות למשקיעים הזרים.
המשמעות הגיאו-אסטרטגית עבור ישראל
מנקודת המבט הישראלית, ההתרפקות האמריקאית על אנקרה היא שגיאה אסטרטגית קשה. התחזקותה הצבאית והכלכלית של טורקיה לא תהפוך אותה לגורם מייצב, אלא תספק דלק למדיניות האנטי-ישראלית הרשמית שלה. בשנים האחרונות הפכה הרטוריקה הטורקית תחת ארדואן למדיניות מעשית וקיצונית: האשמות רשמיות של ישראל ב"רצח עם", קריאה לסנקציות בינלאומיות והעמקת הקשרים המבצעיים עם הנהגת חמאס.
יתרה מכך, המהלך האמריקאי זוכה לרוח גבית מטרידה מצד אירופה. מתוך צורך פנימי להתחמשות וצמצום התלות בוושינגטון, מדינות רבות ביבשת דוחקות הצידה את המרכיב הערכי ומבליטות דווקא את חשיבותה הביטחונית של אנקרה, ובכך מעניקות לה לגיטימציה בינלאומית רחבה.
סיכום והמלצות למדיניות ישראלית
פסגת נאט"ו באנקרה אינה עוד מפגש דיפלומטי שגרתי, אלא נקודת מפנה היסטורית בעיצוב המזרח התיכון. אם בעבר הופנו עיקר המשאבים לבלימת איראן, הרי שכעת נדרשת ירושלים לפתח חשיבה אסטרטגית מחודשת מול ציר סוני קיצוני בהובלת טורקיה – כוח בעל לגיטימציה בינלאומית, עוצמה כלכלית וחברות בנאט"ו.
כדי להתמודד עם המציאות המורכבת הזו, על ישראל לפעול במספר צירים מקבילים:
על ישראל להבהיר לממשל טראמפ באופן שאינו משתמע לשני פנים: חופש הפעולה הביטחוני של ישראל ועליונותה הטכנולוגית אינם רכיבים הניתנים למיקוח או להקרבה על מזבח "עסקאות גדולות" עם אנקרה.
התרעות פיקוד העורף