המסר ברור: יהדות אינה בחירה סלקטיבית של מצוות. אך אם זו הביקורת על הרפורמים, ראוי לשאול ביושר: האם ההנהגה החרדית עצמה מקפידה על כל חלקי ההלכה, גם כשהם מחייבים גיוס, עבודה והתנהלות תקינה בכספי ציבור?
הרמב"ם פוסק (הלכות מלכים ה, א-ב; ז, ד) שמלחמת מצווה כוללת גם "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם". במילים אחרות, כשאויב מבקש לפגוע בעם ישראל, ההגנה מפניו היא מלחמת מצווה. במציאות של מדינת ישראל, המוקפת בארגונים ובמדינות המצהירים על רצונם להשמידה, מדובר גם בשאלה של פיקוח נפש, שהוא מהערכים העליונים בהלכה. הרמב"ם קובע כי במלחמת מצווה "הכל יוצאין, ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה".
קשה למצוא בדבריו בסיס לפטור גורף של ציבור שלם משירות צבאי. אין חולק על ערך לימוד התורה, אך הרמב"ם אינו כותב שהוא דוחה את החובה להגן על חיי ישראל כשמדובר ב"עזרת ישראל מיד צר".
בהלכות תלמוד תורה (ג, י) הרמב"ם כותב בחריפות: "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה... הרי זה חילל את השם וביזה את התורה". אף שבדורות מאוחרים נמצאו היתרים לתמיכה בלומדי תורה, קשה להתעלם מפסיקתו הברורה של הרמב"ם או להציג תלות קבועה בכספי ציבור כאידיאל יהודי.
התורה מצווה: "מדבר שקר תרחק", והרמב"ם אוסר כל גניבת דעת והטעיה. בשנים האחרונות פורסמו תביעות של המדינה נגד מוסדות תורניים בגין דיווחי תלמידים מנופחים שנועדו להגדיל תקציבים. אין בכך כדי להכתים את כלל הישיבות, אך כשמתגלים מקרים כאלה על ההנהגה החרדית לגנותם במפורש, ולא להסתפק בטענות על רדיפה. קבלת כספי ציבור במרמה אינה רק עבירה פלילית, היא גם עבירה הלכתית.
מי שמאשים אחרים בבררנות הלכתית חייב לבחון את עצמו באותה אמת מידה. נאמנות להלכה נבחנת דווקא במקום שבו היא אינה נוחה פוליטית, כלכלית או חברתית. אם בוחרים אילו הלכות להדגיש ואילו להצניע - זו בררנות, תהיה זהות העושה זאת אשר תהיה.
התרעות פיקוד העורף