מקרי התעללות, טרור ואובדן משילות: המדינה שמעזה להטיף מוסר לישראל קורסת מבפנים | דוד בן בסט

במשך עשרות שנים נתפסה בריטניה כאחת הדמוקרטיות היציבות בעולם. מודל לשלטון חוק, לסובלנות ולרב־תרבותיות. אולם בשנים האחרונות גוברת התחושה כי המדינה ניצבת בפני משבר פנימי עמוק. במקום להפנות את עיקר תשומת הלב להתמודדות עם האתגרים מבית – הקצנה אידיאולוגית, פשיעה, מתחים חברתיים, הגירה בלתי חוקית ועלייה באנטישמיות – בוחרים חלק מהפוליטיקאים הבריטים להתמקד שוב ושוב בגינויה של ישראל.

ההתנהלות הזו מעוררת תמיהה, בלשון המעטה. בעוד ישראל מתמודדת עם ארגוני טרור המאיימים על עצם קיומה, בלונדון נשמעים קולות חריפים המכוונים כלפי ירושלים, לעיתים תוך התעלמות מהמציאות הביטחונית שבה ישראל פועלת. ביקורת על מדיניות ממשלה היא חלק לגיטימי מהשיח הדמוקרטי, אולם כאשר היא באה לצד שתיקה או תגובה רפה כלפי גילויי קיצוניות ואובדן שליטה בתוך אזורים שלמים בבריטניה עצמה, היא מעוררת שאלות קשות על סדרי העדיפויות של השלטונות.

דוגמה אחת לתופעה שאיתה הרשויות לא היטיבו להתמודד היא קבוצות עברייני "גרומינג", שפעלו במספר ערים בבריטניה במשך שנים וניצלו מינית נערות ונערים. המונח "גרומינג" מתייחס לתהליך שבו העבריינים יוצרים קשר עם הקורבנות, רוכשים את אמונם באמצעות מתנות, תשומת לב, כסף, אלכוהול או סמים, ולאחר מכן מנצלים אותם מינית, ולעיתים גם סוחרים בהם לצורך ניצול בידי גברים נוספים.

אחד המקרים הבולטים היה בעיר רותרהאם, שם חקירה עצמאית קבעה כי בין השנים 1997־2013 אלפי ילדים ונערים נוצלו מינית בעיר. הדוח מתח ביקורת חריפה על המשטרה והרשויות המקומיות, שלא פעלו כראוי כדי להגן על הקורבנות. מקרים נוספים נחשפו בערים אחרות, והערכות מדברות על עשרות אלפי מקרים של התעללות וניצול מיני.

סוגיה נוספת שעוררה מחלוקת ציבורית הייתה זהותם של חלק מהעבריינים. בכמה מהפרשות הידועות, רבים מהמורשעים היו ממוצא פקיסטני־בריטי ומוסלמים, והדוחות העלו טענות כי גורמים מסוימים ברשויות חששו שהדגשת מוצאם תוביל להאשמות בגזענות. הפרשות הללו הובילו לשורת רפורמות בבריטניה, להחמרת האכיפה, לחקירות ציבוריות נוספות ולהקמת מנגנונים חדשים להגנה על ילדים. הן עדיין נחשבות לאחד הכשלים החמורים ביותר של רשויות האכיפה והרווחה בתולדות הממלכה.

בריטניה עוברת שינוי דמוגרפי משמעותי. בערים מסוימות ובשכונות רבות גדל מאוד חלקן של קהילות ממוצא מוסלמי, ובכמה רשויות מקומיות הן כבר מהוות רוב באוכלוסייה. כך, למשל, בערים כמו ברדפורד, לוטון וחלקים מברמינגהם, קיימים אזורים שבהם האוכלוסייה המוסלמית היא הרוב. גם ברובע טאוור האמלטס בלונדון ובחלקים מלסטר ניכרים שינויים דמוגרפיים משמעותיים. עבור חלק מהציבור מדובר בביטוי טבעי של חברה רב־תרבותית, בעוד אחרים סבורים שהדבר מציב אתגרי השתלבות, לכידות ומשילות שהמדינה מתקשה להתמודד עימם.

גם בתחום הטרור שילמה בריטניה מחיר כבד. הפיגועים ב־7 ביולי 2005 בלונדון, מתקפת מנצ'סטר בשנת 2017, הפיגוע בווסטמינסטר, הפיגועים בגשר לונדון ואירועים נוספים, המחישו כי הקיצוניות האסלאמיסטית אינה איום תיאורטי, אלא מציאות קטלנית. החקירות הרשמיות הצביעו במקרים שונים גם על כשלים מודיעיניים ואכיפתיים שהקשו על מניעת הפיגועים.

מאז מתקפת 7 באוקטובר הפכה בריטניה גם לזירה של הפגנות המוניות נגד ישראל. רבות מהן התקיימו כחלק מחופש הביטוי, אך בחלקן נשמעו קריאות קיצוניות, תועדו גילויי אנטישמיות והונפו סמלים המזוהים עם ארגוני טרור. הקהילה היהודית בבריטניה דיווחה על עלייה חדה באירועים אנטישמיים ועל תחושת חוסר ביטחון גוברת.

דווקא על רקע זה צורמות במיוחד ההתבטאויות של פוליטיקאים בריטים הממהרים להטיף מוסר לישראל, בעוד ארצם מתמודדת עם משברים פנימיים מורכבים. מדינה הרוצה להוביל את העולם החופשי חייבת בראש ובראשונה להפגין יכולת להתמודד עם בעיותיה שלה: להגן על אזרחיה, לאכוף את החוק באופן שוויוני, להיאבק בהסתה ובקיצוניות מכל סוג שהוא ולשמור על לכידות חברתית.

מי שמבקש להציג את עצמו כסמכות מוסרית חייב להחיל את אותם סטנדרטים גם בבית. קשה לשכנע אחרים כיצד להילחם בקיצוניות, כאשר החברה שלך עצמה מתמודדת עם אתגרים עמוקים של משילות, קיטוב ואיומים ביטחוניים. בריטניה תרמה תרומה גדולה לעולם בתחומי המשפט, המדע והדמוקרטיה. דווקא משום כך רבים מקווים שתמצא מחדש את האיזון בין פתיחות לבין אכיפה, בין חופש דת לבין מאבק נחוש בהסתה ובקיצוניות, ובין ביקורת על מדינות אחרות לבין אחריות לטפל תחילה באתגרים שבפתח ביתה. רק כך תוכל לשמור על מעמדה כאחת הדמוקרטיות המובילות בעולם.