הקרן של אותם ימים ייצגה ליברליזם אמיתי. נקודת המוצא הייתה היחיד: חירותו, כבודו ושוויונו בפני החוק. זכויות לא ניתנו רק למי שהחזיק בעמדה הנכונה. האגודה לזכויות האזרח הייתה מוכנה להגן גם על אנשי ימין קיצוני כאשר זכויותיהם נפגעו. זה היה המבחן האמיתי של ארגון זכויות: לא את מי הוא אוהב, אלא על מי הוא מוכן להגן.
בינתיים השתנה עולם התורמים, והשתנתה גם השפה. יהודים ליברלים מדור שנות השישים פינו מקום לתורמים המזוהים יותר עם תרבות ה-DEI עם פוליטיקת זהויות ועם תפיסות הרואות בישראל בראש ובראשונה מבנה של כוח, היררכיה ודיכוי. השפה האוניברסלית של זכויות פינתה בהדרגה מקום לשפה של מחנות. השינוי לא היה סמנטי בלבד. הוא שינה את סדרי העדיפויות ואת גבולות הסולידריות שהארגונים היו מוכנים להעניק.
בעוד שהליברליזם שואל מהי זכותו של האדם, ה-woke שואל לאיזו קבוצת כוח הוא משתייך. הליברליזם מבקש כללים שווים וניטרליים, בעוד שה-woke מחלק את החברה למדכאים ולמדוכאים, ומכאן גם למי שראוי להגנה ולמי שקולו חשוד מלכתחילה.
כאשר תפיסה כזאת חודרת לארגוני זכויות, האוניברסליות נשחקת. זכויותיהם של אנשי ימין, דתיים, מתנחלים או תומכי הרפורמה המשפטית נעלמות בהדרגה ממפת זכויות האדם. לא משום שאין להם זכויות, אלא משום שבתיאולוגיה החדשה הם ניצבים בצד הלא נכון של יחסי הכוח.
והשינוי ב-DNA של הקרן הוביל גם לחשיפה משפטית חמורה: החוק האמריקאי אוסר על ארגון הפטור ממס להשתתף, במישרין או בעקיפין, בקמפיין לטובת מועמד או נגדו. הוא אינו אוסר על ארגון למחות נגד מדיניות, אך הוא מחייב להבחין בין פעילות ציבורית לבין התערבות בחירות).
המעבר ל-woke מטשטש בדיוק את הגבול הזה. כאשר ארגון משוכנע שמחנה פוליטי אחד מגלם את הדמוקרטיה והאחר מאיים עליה, מחאה, חינוך אזרחי, פעילות מפלגתית והתערבות בבחירות מתחילים להיראות כחלק מאותה שליחות מוסרית. אם היריב הוא לא רק יריב פוליטי אלא איום מוסרי, כמעט כל אמצעי נגדו נתפס כלגיטימי.
ה-woke מסוכן לא רק מפני שהוא קיצוני. הוא מסוכן מפני שהוא משחית את שפת הזכויות: הופך עקרונות אוניברסליים לכלי נשק מחנאי, עצמאות מקצועית למסווה לפעילות פוליטית ועמותה ציבורית למפלגה שאינה מתמודדת בבחירות.
הקרן לישראל חדשה יכולה עדיין לחזור אל שורשיה. אבל לשם כך עליה לשוב ולהגן גם על זכויותיהם של יריביה, ולהבחין בין חברה אזרחית לבין קמפיין פוליטי. נפילתו של מוסד ליברלי מתחילה ברגע שבו הוא חדל לשאול אם הזכות אוניברסלית, ומתחיל לשאול אם האדם המחזיק בה נמצא בצד הנכון.
התרעות פיקוד העורף