המגמה של זיני ורבניו היא לחדד את הקצוות האלימים של החזית המשיחית לקראת משבר. האלוף הסרוג והשרוט אמונית של פיקוד המרכז, שהלבין את חוות החיות האורווליאניות והאלימות בגדה, מבטל כראש השב"כ את עמדת הארגון הקבועה שמנעה את רישום מפלגת מרזל בעבר, ומכאן ואילך יש לנערי הגבעות והחוות ייצוג פוליטי לגיטימי.
ואם כבר חקירה מתבקשת, אזי כיצד מכל אנשי הביטחון בישראל צף דווקא שמו של זיני (רמז: מי שהמליץ עליו בסיבוב הקודם ונדחה על ידי ביבי בטענה שזיני משיחי מדי). אומרים שזו הייתה החלטה משפחתית. אין לי מושג אם הדיל על ראשות השב"כ תמורת אבטחה משפחתית גורפת היה חלק מסעיפי ההסכם הבלתי כתוב למינוי. זה רק החשש, החשד והכרת הדמויות הפועלות ברקע, שמחייבים חקירה פלילית על מכירת ביטחון המדינה לטובת שיקולים זרים. נוהל מוכר בלשכת ראש הממשלה.
חדות וגאווה
הרומן בין נתניהו לזיני החל כאקט של פורנוגרפיה ביטחונית בדייט חפוז במושב האחורי בבסיס צאלים, ונמשך ברצף עריפה פראית של ההסכמות ומוסכמות התנהלות השב"כ לדורותיו. מהיחס לאויב עד היחס לנשים, שהוא נגזרת טבעית של היחס לאויב. שתי האוכלוסיות האלה, ערבים ונשים, מפריעות למהלך התקין של עבודת הגברים את אלוהי הביטחון בשטח.
האויב רוצה להשמידנו, והאישה מסיחה את דעת לוחמי מלחמת הקודש. בכניסתו לתפקיד הודיע זיני לעובדות בשב"כ שהוא לא לוחץ את ידיהן. למה? אחרי הטיפול בערבים, בגויים ובשמאלנים, הגיע הזמן לטפל בנשים ולגדר באקדמיה את הפרצה שקוראת לאנס.
השבוע, בתמיכת רבנים גורפת מהישיבות החרדיות עד למכינות של הציונות הדתית-לאומית, אושר חוק שקובע כי מסלולי לימוד נפרדים לגברים ולנשים לא ייחשבו אפליה. למה? גברים נחשים חורשי מזימות, ובנות חוה דעתן קלה. מדובר בחרמנות. יצר טבעי, חביב ובריא שבחברות שפויות לא אמור להפוך למטרד או לאורגיה. סוטים.
עובדות בשב"כ שיגרו אליו מכתב מחאה, אבל זיני כבר דילג לאויבים הבאים מבית. ביטל את יום הגאווה הפנימי, הסיר את פינת הזיכרון לטבח בעוטף ושוקל לזמן את ערוץ 12 לחקירת הדלפה. למה? יעקב ברדוגו נחת בלשכתו בהשראת הדיבוק התקשורתי של ביבי לקראת הבחירות, ונראה שפשוט פקד עליו.
אגב, דווקא החלטתו שלא לשגר משלחות שב"כ למסעות השואה בפולין הייתה נכונה, מהסיבה הלא נכונה. נכונה, כי המסעות לפולין והשואה הפכו צידוק לכל פשע מלחמה ולמדיניות ביטחון פרועה; לא נכונה, כי נועדה להשאיר את הצידוק למלחמות באגף התורני-אמוני.
הבעיה האמיתית של שרשרת אירועי זיני היא שהאיש לא מבין שהשב"כ הוא כלי, כמו סכין או פטיש או מכונה. חלק הארי מיכולותיו הוא החדות והמוכנות וגאוות היחידה של החומר האנושי שמפעיל אותו. הוא לא מבין שכאשר הוא פוגע בזיכרון של הטבח בעוטף, בלהט"ב ובבני משפחותיהם, בנשים ובשומרי הסף של הדמוקרטיה ככתוב בחוק השב"כ - הוא פוגע בלכידות וברוח היחידה, שהיא המפתח לתפקודה. וזוהי פגיעה ישירה בביטחון המדינה.
האיש שמינה את זיני אמור להבין את זה, אלא שמבחינתו מדובר בכלי שנועד לשמר את רמת החיים והביטחון של משפחתו, ולחסל מתנגדים פוליטיים מבית ולשמר את הסכסוך בטמפרטורות רתיחה. השאלה היא כמה מעובדי השב"כ חשים נפגעים ברמה של הסקת מסקנות. אישיות ומערכתיות. האם ניתן "לחנך" את זיני בתוך הארגון ולמחות באורח אפקטיבי שיציל את המוטיבציה הפנימית? התשובה תלויה בעובדים. הם לא חיילים או סוכנים, וראש השב"כ הוא לא מפקד אלא מנהל, והדרך היחידה כיום לבלום אותו היא מתוך הארגון עצמו.
אני לא יודע לאפיין את הפרופיל הקולקטיבי של אנשי השב"כ לאגפיהם, אני יודע איזו סלקציה עשו קודמיהם לפני נניח 20 שנה וצפונה, ואיזה דגש שמו על ממלכתיות כמפתח לניהול. התפטרויות של כמה בכירים שהלכו הביתה משחקות לידי זיני. הוא יבריג במקומם צייתנים אליו ולאלוהיו, וכל השאר יכולים לקפוץ להם.
גורילה בגן ילדים
ורק למען הסדר הטוב: השב"כ הוא ארגון הכרחי שמבצע מעשים רעים שהכרחיים כדי לשמור על ביטחוננו. עכשיו הגיע דוד זיני, והוא מטשטש את הגבולות שמבדלים את השב"כ מארגוני ביטחון בארצות דיקטטוריות. מכאן ואילך, היועץ המשפטי של הארגון, במקום להיות שומר שב"כ, יהיה שומר שבת. לאנשי השטח בשב"כ יש מנהל שלא מכיר בשמורת ההדק, ועל ההדק עצמו יושבת אצבע אלוהים שמחליטה ולוחצת מעצמה.
התרעות פיקוד העורף