בין השניים שוררים גם הבדלי מזג ותפיסות אידיאולוגיות. משעל הוא איש מדון, ברנש נוקשה לסביבתו ולמכריו. אל־חיה נוח יותר לבריות. מאז שהרגה ישראל את ראש הלשכה המדינית יחיא סנוואר באוקטובר 2024, נוצר חלל ריק בצמרת חמאס. פעמים רבות קרה שהחלטה של האחד נתקלה בעיכוב או מכשול שהציב האחר.
משעל, נוסף על מזגו, נמנה עם האגף האוניברסלי בחמאס. אף שהוא פלסטיני, הוא רואה עצמו חייל ברשת העולמית של האחים המוסלמים. עבורו פלסטין היא רכיב אחד בפאזל גדול יותר, החותר להטמיע את ערכי האסלאם בעולם כולו.
גם אל־חיה מחויב לערכי "האחים", תנועת האם שהקימה את חמאס, אבל עבורו פלסטין לפני הכל. בשורות חמאס, המחנה שאליו משתייך משעל נחשב למיעוט. העדפתו של ח'ליל אל־חיה ממקדת את תשומת הלב ברצועת עזה. היא תהיה מרכז ההתעניינות של חמאס בשנים הקרובות. כך אפשר היה להבין גם מאל־חיה עצמו. בנאום הבכורה שלו בתפקידו החדש הוא נקב בעדיפות מספר אחת שלו, והיא סילוק צה"ל מן הרצועה וראשית השיקום.
אל־חיה הצטרף לאגודות האסלאמיות שהוקמו ברצועה עוד בשנות ה־60 בדחיפת האחים המוסלמים במצרים. תחילה הועיד עצמו לקריירה אקדמית. למד לתואר ראשון במקורות האסלאם, ולאחר שסיים ב־1983 את התואר הראשון באוניברסיטה האסלאמית בעזה, השתלב בסגל האוניברסיטה וטיפס לכהונת דקאן הסטודנטים. אחר כך עקר לירדן, ובשנת 1986 סיים תואר שני במחלקה לסונה ולימודי חדית'. אחרי הסכם אוסלו עזב את עזה לסודאן, וב־1997 השלים שם את הדוקטורט.
בתווך הוקמה תנועת חמאס, ואל־חיה הצטרף אליה. בראשית שנות ה־90 הוא ישב שלוש שנים בכלא בישראל. למרות זאת, הוא מיעט להתחכך עם הזרוע הצבאית והעדיף לטפס בתוך אגפיה הפוליטיים של התנועה. ב־2006 נבחר לפרלמנט ברשימת חמאס, שזכתה לרוב בבחירות. כל השנים ההן התגורר ברצועה ועסק בפעילות ציבורית בשורות חמאס, עד שעזב אותה ב־2021 כדי לכהן כאחראי ליחסי חמאס עם מדינות ערב והאסלאם.
לאחר חיסול סנוואר באוקטובר 2024, הוא תפס את מקומו כמי שאמון על עזה אף שהתגורר בדוחא. באותה תקופה ניהל את המשא ומתן העקיף עם ישראל להפסקת האש ברצועה. עבור חמאס, המגעים הללו נחשבים הישג מפתיע, מאחר שהצליחו לבלום את המלחמה ואת חיסולה. חודש לפני שהושלמו השיחות, ניצל אל־חיה בתקיפת צה"ל בדוחא. הוא איבד שם את בנו הַמאם – הרביעי במספר.
מסמכי השלל של צה"ל בעזה חשפו את מקומו המרכזי של ח'ליל אל־חיה במגעים בין חמאס לחזבאללה ובין איראן לחמאס בשנה שקדמה למתקפה. בקיץ 2021 השתתף אל־חיה בפגישה חשאית בביירות בין ראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמאעיל הנייה, לחסן נסראללה.
בפגישה נכחו גם בכירים איראנים. אל־חיה האיץ בנוכחים. "איננו פוחדים ממלחמה, ואין להסס לקבל החלטה כזו", הוא אמר והוסיף: "חמאס מסוגלת ליזום עימות ללא היסוס". בחירתו של אל־חיה, המועמד הפחות חביב על הקטארים, עשויה לזרז את העתקת מרכז הכובד של הנהגת חמאס החוצה מדוחא. המועמדת הטבעית היא טורקיה. אל־חיה כבר נע בשנים האחרונות על הקו בין דוחא לאיסטנבול.
עוד מוקדם לומר כיצד ינהג אל־חיה כלפי ישראל. או במילים אחרות, אילו צלילים ינגן הח'ליל. דמותו איננה טיפוסית, והיא מהווה אתגר עבור מעריכים. במשחק הזה, הכלב מכשכש בזנב ולא להפך, ועל כן השאלה החשובה היא כיצד תנהג ישראל כלפי חמאס. דומה כי ישראל עצמה איננה יודעת איך ברצונה לעצב את רצועת עזה ולאן להוליך אותה בשנים הקרובות.
אנו יודעים במי להילחם וכיצד, אבל הצבא הוא אמצעי בלבד ולא המטרה. המטרה היא להביא יציבות ליישובי הדרום, וכדי שהיציבות הזו תבוא, עלינו לחתור אליה. ישראל של 2026 טרם הגדירה לעצמה, בשפה בוגרת, לאיזו מציאות היא חותרת. זהו הלקח החשוב ביותר. כאשר איננו מובילים את המהלך שמטרתו לעצב את המציאות שלנו, עושים זאת אחרים במקומנו. כל אחד בדרכו ולצרכיו. כך עשו סנוואר ודף ב־7 באוקטובר, וכך עושה טראמפ כיום בעזה.
ביוני 1985 חדלו החברות האמריקאיות לטוס ללבנון כצעד של ענישה. כמה ימים לפני כן הסתיימה דרמה עוצרת נשימה. מטוס של חברת התעופה האמריקאית TWA, שהמריא מאתונה לרומא, נחטף באוויר בידי שני לבנונים. הם הורו לטייס לפנות מזרחה והנחיתו את המטוס בביירות. התברר כי מדובר בשני פעילים בזרוע הצבאית של חיזבאללה. על המטוס הם גילו קצין ים אמריקאי ורצחו אותו.
האירוע הסתיים בתום שבועיים, אבל אמריקה לא סלחה. במשך 41 שנים סירבו נשיאי ארה"ב להפשיר את הצו שניתן בזמן ממשל הנשיא רונלד רייגן. השבוע בבית הלבן, כטוב ליבו באירוח, ביטל דונלד טראמפ את האיסור. בקרוב ינחתו מטוסים אמריקאיים ראשונים בביירות. הסיפור הזה מרשים במידה רבה הודות למחויבות של מוסדות המדינה לחוק. לא חשוב כמה שנים עברו, ממשל אחד החליט, יורשיו יכבדו את ההחלטה.
התרעות פיקוד העורף