"צרות באות בצרורות", אומר הפתגם הידוע, וירידת התמיכה בישראל בחלק מהמערכת הפוליטית והציבורית בארצות הברית, והגל האנטישמי הגואה שם, הם דוגמאות מדאיגות לכך. יש, כמובן, גם גורמים אחרים שמשפיעים על העניין במישרין או בעקיפין, כגון העובדה שרבים מהצעירים באמריקה אינם שוללים צדדים מסוימים בפאשיזם ושאחוז דומה מביע דעות חיוביות על הקומוניזם, ושניהם אנטישמים ואנטי־ישראלים.
הקמת מדינת ישראל העניקה מעמד ליהודי ארצות הברית. בזמנו שמעתי את אחד היהודים הבכירים ביותר בממשל הנשיא ביל קלינטון אומר בדיון סגור עם פעילים יהודים בוושינגטון: "מעמדנו כיהודים באמריקה הגיע לממדים חיוביים חסרי תקדים, אך זה התחיל בעיקר עם הקמת מדינת ישראל. אם, חלילה, יקרה משהו לישראל, מעמדנו יחזור למצבו הקודם".
זה קרה ב־7 באוקטובר 2023. עוד לפני פעולת צה"ל בעזה, במקום שגל והזדהות עם ישראל ישטוף את הציבור האמריקאי, נשמעו קולות שהאשימו את ישראל והצדיקו את זוועות חמאס כתגובה לדיכוי הפלסטינים כביכול. אחרים טענו, כפי שגם טענו אחרי מתקפת הטרור במגדלי התאומים, שידו של המוסד הישראלי הייתה במעל.
אנטישמיות היא הגורם הבסיסי לעוינות כלפי ישראל. לאופי הפוליטי של הממשלה בישראל ולמדיניותה אין באמת השפעה מכרעת על כך, אולי רק כשמדובר במצביעים יהודים מסוימים, כמו אותם 14% מיהודי ניו יורק שהצביעו עבור ממדאני. עצם קיומה של מדינת היהודים, תהיה מנהיגותה אשר תהיה, הוא הבעיה בעיניהם.
ממשלת ישראל, באיחור רב, משתדלת להתמודד עם השחיקה בתמיכה משני צידי המתרס הפוליטי בארצות הברית, והיא שכרה למטרה זו גורמים מקצועיים. מי שצריך לכוון אותם בעניין המסר הוא שר החוץ או השגריר הישראלי, וכרגע אף אחד מהם אינו האיש המתאים לתפקיד. מאבק בעד ישראל הוא הצד השני של המאבק נגד האנטישמיות, וככזה יש להתייחס אליו. כבר לפני כשנתיים התפרסם בירחון האמריקאי היוקרתי "אטלנטיק" מאמרו של העיתונאי והסופר היהודי הבולט פרנקלין פויר, שכותרתו "תור הזהב של יהודי אמריקה נגמר".
פויר, ליברל־דמוקרט, אמר מפורשות שהאנטי־ציונות שמשגשגת בשמאל האמריקאי "אינה עוצרת בקריאה להפסקת הכיבוש בגדה המערבית. היא אימצה תשוקה נלהבת לחיסול המדינה היחידה בעולם שבה יש רוב יהודי ומצדדת בקמפיין הרצחני נגד קיומה... אגף זה של השמאל מצרף עצמו לשושלת האיומה של הניסיונות למחוק את היהדות ומעורר, בעקבות זאת, פחדים קיומיים עתיקים ולא כל כך עתיקים".
אחרי שסקר את ההיסטוריה של יהדות ארצות הברית, על צדדיה החיוביים בעשורים האחרונים, הוא הגיע למסקנה ש"העידן הזה מתקרב לסופו. התנועות הפוליטיות העולות – הטראמפיסטים מצד אחד, השמאל הלא ליברלי מצד אחר – יחריבו את עמודי התווך האחרונים של הקונצנזוס שהיהודים עזרו לכונן... תור הזהב של יהדות ארצות הברית פינה את מקומו לתור זהב של קונספירציות, הגזמות חסרות אחריות ואלימות פוליטית".
אי אפשר לקרוא היום את הדברים בלי להתייחס לתפקיד שצריכה למלא ישראל בנוגע לתהליך שעובר על יהודי ארצות הברית. הם עוד לא אורזים מזוודות (אף שלא מעטים מהם ביקשו דרכון זר), אך ישראל חייבת לבטל ללא דיחוי את האפליות הממוסדות נגד הרוב בקרב יהודי ארצות הברית, שסותרות את הערכים היהודיים והציוניים הבסיסיים ביותר. זו לא רק חובתה כמדינת הלאום היהודי, אלא גם אינטרס חיוני מבחינתה. רוב יהודי ארצות הברית, מלבד השוליים החרדיים הקיצוניים, אימצו את הציונות כאתוס הלאומי והרוחני המאחד של כולם, ואסור שזה ישתנה.
התרעות פיקוד העורף