התמרור האחרון לפני מפגש מסילות ברזל מראה שני חיצים ימינה ושניים שמאלה. בכל צד, חץ אחד פונה למעלה והשני למטה. ובהתאמה, ארבע דרכים יעמדו בפני הבוחר: שתיים ימניות, המציגות את עמדות הממשלה בענייני חוץ ופנים, ושתיים המסמנות את עמדות המרכז והשמאל.
החץ הימני הפונה למעלה מסמל את השאיפה להכרעות צבאיות: בגזרת איראן, המטרה של השמדת תוכנית הגרעין באופן מלא התגלתה כבלתי אפשרית ללא החלפת שלטון האייתוללות וללא התחשבות בכלכלה העולמית. בגזרת לבנון, פירוק חיזבאללה מנשקו והעברת השליטה לידי הצבא והממשלה הלבנוניים הם מטרות מוסכמות - אך לא על חיזבאללה, והם ישימים רק במלחמה כוללת, שאין לה תמיכה בארץ ובעולם.
בעזה, הצהרות חמאס מראות שלמרות נכונות לכאורה לוותר על שליטתו בעזה לטובת "מועצת השלום" הוא אינו מוותר על נשקו (הקל, לפחות) ודורש נסיגה מלאה תחילה.
ביו"ש מתנהל מאמץ יומיומי על ידי גורמים יהודים אלימים לנשל את הפלסטינים ולקנות אחיזה בקרקע. הדבר גורר ביקורת חסרת תקדים על ישראל וימנע הפרדה בין ההתנחלויות ליישובים הפלסטיניים. המשמעות תהיה סיפוח, ובעקבותיו אפרטהייד - אם הפלסטינים לא יקבלו שוויון זכויות - או מדינה דו-לאומית, אם יקבלו.
הדרך הימנית הפנימית כוללת את קבלת הדרישה החרדית לפטור מגיוס ולהעברת מיליארדים למוסדות חרדיים. במקביל תימשך הדרת ערביי ישראל שמשמרת את חלקם כגורם המנהיג פרוטקשן שמחבל בכלכלת ישראל.
בצד השמאלי, החץ העליון מסמל רצון להגיע להסדרים עם כל מדינות ערב שסביבנו בלי לוותר על עוצמתנו. בלבנון - נסיגה חלקית והדרגתית בהסכמה, שתבטיח את שלום יישובי הגליל לאחר הרחקת חיזבאללה. בסוריה - הסדרי ביטחון שיבטיחו את ביטחון הגולן. השאיפה היא לצרף את שתי המדינות להסכמי אברהם.
בעזה, גמישות ישראלית במשא ומתן תאפשר כנראה הסדר שיכלול מסירת נשק הדרגתית של חמאס תמורת נסיגה הדרגתית והעברת השליטה מחמאס. הגוף הפלסטיני היחיד שיוכל לשלוט בשטח במקומו הוא הרשות הפלסטינית, ורק ממשלה ישראלית נטולת הימין הקיצוני תוכל לאפשר זאת.
המחיר שישראל תצטרך לשלם יהיה מפת דרכים למדינה פלסטינית, שבה יהיו אבני דרך שיהוו מבחן למעבר לשלבים הבאים: מיגור הטרור, הכרה ברורה בישראל, ויתור על זכות השיבה, וחילופי שטחים שיותירו את גושי ההתיישבות במקומם בהסכמה. מפת דרכים כזו תספק את סעודיה, שתצטרף להסכמי אברהם.
בדרך הפנימית, סנקציות שיביאו גיוס, לימודי ליבה ושילוב בשלטון של המגזר החרדי המשרת והעובד; הפרדת הדת מהמדינה; ושילוב הערבים באמצעות הכללה בקואליציה של כל מפלגה ערבית שמכירה בישראל כמדינת העם היהודי, ובה שוויון למיעוטים.
שתי הדרכים המהוות "ימין על מלא" נוסו - ונכשלו. זה הזמן לנסות את החיצים השמאליים. היינו, את המרכז.
התרעות פיקוד העורף