שתי עובדות מטרידות במיוחד. האחת: בפרוטוקול נרשם תחילה כי ההצעה השנויה במחלוקת עברה ברוב של חמישה קולות, אך כשהגיע פרוטוקול התוצאות לבית הדין, התברר שההפרש עומד על שני קולות בלבד.
השנייה: בית הדין נדרש לבדוק כיצד יו"ר המפלגה מופיע בטבלת המצביעים כמי שהצביע, אף שבפועל לא הצביע באף קלפי ברחבי הארץ. מהליכוד נמסר כי הובאה לנתניהו קלפי באופן אישי.
יש לומר בבירור: המעשים הנטענים אינם רק "אי-סדרים"; יש להם כתובת בספר החוקים. סעיף 28(א) לחוק המפלגות קובע עבירות פליליות ייעודיות לבחירות פנימיות, שדינן שנת מאסר, ובהן שינוי או הוספה שלא כדין ברשימת בעלי זכות הצבעה, התערבות שלא כדין במניין הקולות והפרעה למהלכן הסדיר של הבחירות.
החוק אף מבהיר כי הוראות אלה אינן גורעות מכל חוק אחר, כך שבמקרים חמורים נפתח הפתח לעבירות הזיוף שבחוק העונשין. ומאחר שמפלגה רשומה היא תאגיד לכל דבר, רישום כוזב במסמכי ועדת הבחירות עשוי לעלות כדי רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירה שהעונש בצדה חמור בהרבה.
ובכל זאת, המרחק מחשד להרשעה גדול. ההסבר בדבר קלפי אישית שהובאה לנתניהו אינו סותר את הנתונים, והוא יעמוד או ייפול על שאלות פשוטות: האם התקנון מתיר קלפי כזו, מי אישר אותה והאם קיימים פרוטוקול חתום ומשקיפים.
ההצבעה עצמה גם אינה בחירה לתפקיד, אלא הצבעה על תקנון, ותידרש הכרעה פרשנית אם היא בכלל באה בגדר "בחירות פנימיות" שבחוק. ומעל הכול, עבירות אלה דורשות כוונה פלילית. פער בין שני פרוטוקולים יכול לנבוע גם מטעות אנוש. האכיפה הפלילית בזירה הזו נדירה ממילא, וזו בפני עצמה בעיה.
דווקא משום כך, בדיקת בית הדין היא העיקר. כשתוצאה מוכרעת בשני קולות, כל פגם נקודתי הופך למהותי, וכשהתיעוד סותר את עצמו, נשמט הבסיס לאמון בתוצאה כולה.
בית הדין אינו מכריע רק במאבק פוליטי פנימי; הוא נבחן ביכולתו להוכיח שבמפלגת השלטון קיים מנגנון בקרה אמיתי. וגם אם יתברר בסוף שהכול נעשה כדין, מראית פני הדברים כבר ניזוקה.
מפלגה המבקשת את אמון הציבור בקלפי הארצית חייבת תחילה שחבריה שלה יוכלו לסמוך על הקלפי שלה. שני קולות הכריעו הצבעה - אסור ששני פרוטוקולים סותרים יכריעו את אמינותה.
התרעות פיקוד העורף