קבינט הפיוס: הגיע הזמן להקים גוף ממלכתי-ציבורי שתפקידו לאחות את הקרעים | ליאורה מינקה

המציאות המסוכנת הזו אינה מפתיעה, שכן כבר שנים חוקרים מתריעים מפני מגמת קיטוב גוברת ושחיקה בסולידריות. אלא שנראה כי היום השסעים נעשו למבנה יסודי שמאיים על יכולתנו לחיות כאן יחד. הקיטוב הישראלי, שבולט בימי בחירות, מתסכל במיוחד לאחר תחושת הלכידות ששררה כאן לאחר 7 באוקטובר.

בישראל, שבה זהויות דתיות, לאומיות וקהילתיות שזורות זו בזו, תהליכי ההקצנה עלולים לערער את עצם האפשרות של חיים משותפים. הגיע אם כן הזמן להקים קבינט פיוס לאומי: גוף ממלכתי־ציבורי שתפקידו לאחות את הקרעים, לייצר שיח מחבר ולהוביל תהליכים של בניית אמון. העולם מציע לנו מודלים שכבר נוסו, ומותר ללמוד מהם: בדרום אפריקה, ועדת האמת והפיוס יצרה מרחבים שבהם הכירו בכאב האפרטהייד; באירלנד בוצעו מהלכים ליצירת רגיעה חברתית; וישנן דוגמאות נוספות.

פיוס לאומי מחייב גוף ממוסד בעל סמכות ומשאבים, כזה שפועל באופן רציף ולא תגובתי. כדי שקבינט הפיוס הישראלי לא יהיה ועדת קישוט סמלית, עליו להיות בנוי נכון. בראשו צריכה לעמוד דמות ממלכתית שאינה מזוהה פוליטית. ישבו בו אנשי מקצוע: חוקרי חברה, פסיכולוגים חברתיים, מומחי גישור, אנשי חינוך ורוח, נציגי החברה האזרחית: ערבים ויהודים, חילונים, דתיים וחרדים, נשים וגברים, מזרחים ואשכנזים, עולים חדשים וילידי הארץ, נציגי הפריפריה ותושבי המרכז.

לקבינט הפיוס יהיו סמכויות אופרטיביות: הוא יקים יחידת מחקר שתנתח את מוקדי השסע ותספק תמונת מצב עדכנית גם על אמון הציבור במוסדות השלטון. תהיה לו זרוע ביצועית שתפעיל שולחנות פיוס אזוריים ומפגשים קבועים של מנהיגים קהילתיים, אנשי חינוך ורוח, מובילי דעת קהל ועוד, שייצרו שפה משותפת מוסכמת. קבינט הפיוס יוביל מהלכים חינוכיים מקצועיים בבתי ספר ובצבא, ייצור מרחבים בטוחים למפגש בין קבוצות, ישיק קמפיין לאומי לשיח מכבד, ויפעיל צוותי גישור מקצועיים.

יש להדגיש כי תפקיד קבינט הפיוס אינו למחוק הבדלים, אלא לקבוע את גבולות הגזרה של המחלוקת. לגוף תהיה סמכות לקבוע “תו תקן לשיח ממלכתי” ולתגמל התנהלות על פיו. תהיה לו זכות להפעיל סנקציות כלכליות על מפעילי פלטפורמות של בוטים ועל פרופילים פיקטיביים מפיצי שנאה, ויהיו לו סמכויות להפעיל גישור. ברור כי יש להגדיר בהסכמה רחבה ובאופן חוקי את פעילות קבינט הפיוס, כך שפעילותו לא תפגע בחופש הביטוי.