לא שזה כבוד גדול, אבל זו האמת: אני האדם הגרוע ביותר בנטרול שיחות טלמרקטינג. איכשהו אני תמיד מסתבך בשיחות האלו, ואני לא מצליח לצאת מהסבך שהמוקדנים בצד השני מכניסים אותי אליו. זה לא שאני מאמין לדברים שלהם. אני מודע לזה שאני נמצא בקו האש. אלא שעדיין קשה לי להתנהל באותה תוקפנות שלהם רק בצד הנגדי. הרבה פעמים מה שאני עושה זה להגיד ש״זה נשמע מעניין״ (הרי אחרת הם לא עוזבים אותך) ושאשמח אם יתקשרו רק במועד אחר, כשאהיה יותר פנוי לשיחה. הם מתרצים ואני מנתק את השיחה, מכניס את המספר שלהם לזיכרון כ״לא לענות 1״, ״לא לענות 2״ וכן הלאה. הגעתי כבר ל״לא לענות 12״.
אבל לפעמים הם חוזרים אליך ממין מספר כזה שלא שומר את עצמו (הוא גם מתחיל ב־077 אבל שונה בספרה), ואז אני קצת מסתבך ואיכשהו, בלי שאני מצליח להתנגד, אני צולל אל תוך השיחות האלו בלי שיש לי מושג איך הגעתי לזה. בפעם האחרונה שנקלעתי לשיחה כזו זה היה ממש לפני כמה ימים. התקשרה אליי איזו בחורה מתוקה מבית השקעות כלשהו והתחילה לדבר איתי על תוכניות חיסכון שונות והתשואות שכל מסלול מניב.
אבל, בכל זאת, זה לא תירוץ לכך שאין לי תוכניות. הכשל במערכת זה שתמיד הרגשתי שתוכניות זה לגדולים ואף פעם לא הרגשתי גדול. גם כמעט אין לך זמן לתוכניות ארוכות טווח בסבך החיים היומיומי על שלל הפרוצדורות הנדרשות והסידורים האינסופיים. כל יום אתה רק מנסה לנקות מהשולחן את מה שיש כרגע ומעט מאוד פעמים מתאפשר לך להשקיף לאופק. זה אגב הסוד של החיים המודרניים - עיסוק כפייתי בפרוצדורות ועניינים קטנים שהמציאות מייצרת, בלי יכולת להביט לאופק. התעסקות כפייתית בלתי נמנעת במיקרו ובעקבות זה חוסר התייחסות למאקרו. כי אם תסתכל למאקרו, אתה כנראה תצא מדוכדך ותתחיל ללכת ליותר מדי חוגי קבלה.
בפעמים המעטות שאני מנסה להביט לאופק ולחשוב על התוכנית הגדולה של חיי אני מהר מאוד נזכר ברשימה שכבר שנים אני משנן. זוהי רשימה שאספתי של כל התרחישים האפשריים לקץ האנושות, והיא מצומצמת לארבעה סעיפים:
1. אסטרואיד באורך של מעל ל־2 ק״מ שיפגע בכדור הארץ (אסטרואיד קטן מזה יגרום להרס מטורף, אך לא בהכרח ישמיד את כל האנושות).
4. התפרצות סופר־וולקנית (Supervolcano) של הר געש ענקי (כמו זה שנמצא מתחת לפארק ילוסטון), שתגרום ל״חורף געשי״ שיכסה את כל היבשות באפר געשי ויחסום את אור השמש - מה שיגרום לשינוי קיצוני בטמפרטורות ולהרס כלל החקלאות העולמית.
לעיתים, כשאני מקבל טלפון מהבנק או למשל כשאני יושב מחוץ לג׳ימבורי שעות בזמן שהילדים משחקים, אני נזכר ברשימה הזו וחיוך עולה על שפתיי. אני מרגיש שהקיום שלי יותר הגיוני עם הידיעה הזו ושאולי זה לא כזה נורא שאין לי תוכניות ארוכות טווח. לא נראה שהקונספט הזה, של מין אנושי על כוכב לכת בשם כדור הארץ, הוא קונספט כזה על־זמני. הכל די זמני בסך הכל.
התרעות פיקוד העורף