ברור שצה"ל לא רוצה, בטח שלא מתכוון, להרוג ילדים. זהו רק "נזק אגבי". מינוח שגרתי שמסביר את המספר המצטבר של יותר מ-20 אלף ילדים, והספירה נמשכת מאז שהחלו מסעות הנקם, חלקם מוצדקים, רובם כיבושי שטחים מטופשים ומזיקים עד היום.
בימים אלה מנהלת הממשלה כעשר חזיתות לחימה. בפן הצבאי - לבנון, סוריה, הרצועה, איראן והגדה; בפן האזרחי - לחימה במערכות המשפט, התקשורת והחינוך, בציבור הליברלי-דמוקרטי ובאמת כבסיס לחיים. מטרת המלחמות האלה היא חילוץ ממשפט, תחזוקת הקואליציה, טיהור אתני בגדה וביסוס מדינת הלכה שירושלים בירתה לנצח נצחים ובליבה בית המקדש.
מדיניות הממשלה הובילה את צה"ל למלחמות שאין לו ולא היה לו סיכוי לנצח באף אחת מהן. כניסה עם אוגדות משורינות לריכוזי אוכלוסייה אזרחית ומחיית כפרים שלמים מבטיחות תשואות של ציבור מורעל, תשואות נמוכות ופשיטת רגל מוסרית במגזר הגלובלי עקב אפרטהייד, ג'נוסייד, טיהור אתני ומחזות זוועה של עיי הריסות וגוויות מתגוללות. זה מה שרואה העולם.
הסבב המקוּוה באיראן הוא מטרת פייק צבאית שאמורה לספק רקע של תימרות עשן ופסקול של בומבות לכניסה פטריוטית לבחירות. זה לא קרה, עדיין. אם יתמזל מזלו של בנימין נתניהו, תצא ההתנגדות הפלסטינית בגדה מכלל שליטה ותהפוך לאינתיפאדה. אין כמו דם פלסטיני זורם ברחובות ובשדות כדי לפרנס קמפיין בחירות "התקפי".
להם, למתנחלים ולנעריהם בשטח יש סיבה מצוינת לחשוש מנקמת דם פלסטינית. מי כמוהם יודע עד כמה אלימה ואכזרית המלחמה שצה"ל, השב"כ, המשטרה והמתנחלים מנהלים נגדם. למעשה אין בגדה לחימה אמיתית. יש מצוד עתיר חיילים, כוחות וטכנולוגיה, על פי מיטב המסורת הקלגסית של צבאות כיבוש, בנימוק (האמיתי, אגב, שקשה להתנגד לו) של חיסכון בחיי אדם.
בריצה קלה
אז כיצד מנווטת הממשלה בשדה הכביכול מדיני-דיפלומטי? דווקא כאן ההסבר פשוט: תעשיית שקרים. האירוע מסתבך כאשר הממשלה נזקקת למניפולציות כדי להיחלץ מדרישות כוחניות של העולם למו"מ אמיתי. בעיקר פרובוקציות כאשר "דם יהודים נשפך כמים" ומסתמן צל צילו של הסדר להפסקת לחימה.
הפרפרזה לניהול הסכסוך ברמה הדיפלומטית היא להשוות את המרוץ בכל עשר זירות הלחימה לריצת משוכות באתלטיקה: הממשלה מדלגת כיום ממשוכה למשוכה ותוך כדי כך היא מפילה משוכה אחר משוכה, וזה החלק הטריקי של המרוץ: חוקי ריצת משוכות קובעים שהפלת משוכה במכוון או בצורה בלתי חוקית גורמת לפסילה, אך הפלה אקראית תוך כדי ניסיון אמיתי לדלג מעליה לא פוסלת את הרץ. מותר לו לסיים את המרוץ גם אם כל המשוכות הופלו, כל עוד נשמרו חוקי הריצה. להוותנו הממשלה טוענת שכל המשוכות שהפילה היו ללא כוונת זדון, וזו הסיבה שהיא עדיין רצה - לשום מקום. כמו בעזה. גם שם צה"ל נלחם כשלא ברור על מה ולמה.
קרנף בשדה מוקשים
אלא שאותו מתנחלאה הוא תנא דמסייע לפריימריז של כ"ץ. וכאן מגיע החלק היפהפה בסיפור: המנוף הפוליטי של בלוט על ביבי חזק מהמנוף של כ"ץ. בלוט ערער על החלטת השר ובנוסף זכה לגיבוי הרמטכ"ל, שלא ברורה דעתו על ההרחבות הפראיות של החוות של בלוט. כן, כן, עד כדי כך טירוף המערכות מגיע.
אם אתם שואלים, ובצדק, איפה הרמטכ"ל, התשובה היא שאלה מצוינת. הדבר האחרון שזמיר מאחל לעצמו הוא קטטות על סמכויות שיחלחלו לחיילים בשטח. אם אני מבין נכון את רסיסי ההתרשמויות שצפים פה ושם, הכוונה של זמיר היא להמתין כאחרון האזרחים לממשלה חדשה ולמדיניות חדשה.
התרעות פיקוד העורף