יותר ויותר אנשים כבר לא בונים קריירה סביב מקום עבודה אחד, אלא סביב שילוב של מקורות הכנסה. במקום "עבודה אחת לכל החיים", הם משלבים בין עבודות גמישות, פרויקטים, משמרות, הכנסה נוספת ולעיתים כמה עיסוקים במקביל, וזה ממש לא קורה רק אצל צעירים.
סטודנטים רוצים לעבוד סביב מערכת שעות משתנה. הורים מחפשים עבודה שמתאימה לחיי המשפחה. בני 40 ו-50 מחפשים השלמת הכנסה או איזון אחר בין עבודה לחיים. פורשים למחצה רוצים להישאר פעילים, אבל בלי להתחייב למשרה מלאה. גם עצמאים ובעלי עסקים קטנים מחפשים לעיתים מקור הכנסה נוסף וגמיש. המכנה המשותף: יותר אנשים רוצים חופש תעסוקתי וגמישות בניהול הזמן שלהם.
השינוי אינו מגיע רק מצד העובדים. גם המציאות העסקית עצמה השתנתה. אם בעבר חברות יכלו לתכנן כוח אדם חודשים קדימה, כיום המציאות הרבה יותר תנודתית. ביקושים יכולים לזנק בתוך שעות בעקבות מבצע מוצלח, קמפיין ברשתות החברתיות, חגים, עונת שיא, שיבושים בשרשרת אספקה או אפילו מצב ביטחוני. במציאות כזו, עסקים לא תמיד צריכים יותר עובדים קבועים, אלא גישה מהירה לעובדים הנכונים, בדיוק בזמן הנכון.
כאן נכנס אחד המושגים המרכזיים של שוק העבודה החדש: Workforce Agility, היכולת להגדיל ולהקטין כוח אדם במהירות, בלי לפגוע בתפעול ובלי לייצר עלויות קבועות גבוהות. זו גם הסיבה ששוק העובדים הגמישים, הזמניים וה-On Demand ממשיך לצמוח בעולם. יותר ויותר ארגונים מבינים שהם חייבים מודלים תעסוקתיים גמישים כדי להתמודד עם תנודתיות וחוסר ודאות.
ולכל זה יש מנוע מרכזי אחד: טכנולוגיה. אי אפשר לנהל שוק עבודה דינמי באמצעות אקסלים, קבוצות וואטסאפ ושיחות טלפון. זה פשוט לא עובד בקנה מידה גדול. ניהול כוח עבודה גמיש דורש מערכות שיודעות לבצע התאמה חכמה בין עובדים למשימות, לנהל זמינות בזמן אמת, לבנות סידורי עבודה דינמיים ולהפעיל אוטומציות וכלי בינה מלאכותית שמאפשרים קבלת החלטות מהירה ומבוססת נתונים.
שוק העבודה כבר פועל אחרת, והחברות שמסתגלות מהר הן אלו שמצליחות לשמור על יעילות, גמישות ויכולת צמיחה. גם העובדים עצמם משנים גישה. יותר אנשים לא מגדירים את עצמם רק לפי מקום העבודה שלהם, אלא לפי איכות החיים שהם מצליחים לבנות לעצמם, עם יותר חופש, יותר גמישות ויותר שליטה על הזמן שלהם. העתיד של העבודה כבר לא רק טכנולוגי יותר, הוא אנושי, גמיש ואישי יותר.
התרעות פיקוד העורף