וזהו, חלף סף הריגוש וניתן לעבור לכותרות הבאות. אבל הפרטים העסיסיים מסיטים את הקשב מהדיון האמיתי שחייב להתקיים כאן. אם הדיווחים באשר להיקף ומיידיות האיום נכונים, מה שהתרחש השבוע בטורקיה אינו מחדל נקודתי של מלון, אלא קריסה של מודל גיאופוליטי מסוכן שטופח בטורקיה במשך שנים ארוכות.
בית מלון גדול
ביחס לאיראן ספציפית: לאורך השנים, המודיעין הטורקי איפשר לתשתיות איראניות לפעול בטורקיה תחת תקרת זכוכית ברורה: הברחות, מעקב אחרי אופוזיציה איראנית (ולעיתים אף חטיפתם/חיסולם על אדמת טורקיה בשתיקה טורקית), בתמורה לשקט איראני בגבול ולתאום ביטחוני בצפון עיראק.
אבל, כדרכם, כשהמערכת הרגילה מבוססת על סובלנות מודיעינית הדדית, האיראנים מצליחים למתוח את החבל, לנצל את חופש התנועה, לאסוף מודיעין איכותי ולהחדיר יכולות כמו נ"ט או טילי כתף. איראן עצמה מרגישה מספיק בטוחה לפעול בטורקיה, כי היא יודעת שעד נקודה מסויימת המנגנון הטורקי יעדיף להעלים עין או לטפל באירוע בשקט כדי לא לפגוע ביחסים מולה.
כך קורה שגורם זר מחזיק בנתון טקטי ברמת הקומה המדויקת שבה לן הנשיא האמריקאי, ומכניס אמצעי לחימה יעיל בסמוך לציר התנועה של הנשיא והמטוס הנשיאותי, ולזה כבר נדרשת תשתית מבצעית עמוקה מאוד. תשתית כזו אינה נבנית ביומיים, אלא לאורך שנים של "עצימת עיניים מבוקרת" מצד מנגנוני הביטחון המקומיים, המורגלים בסובלנות מול רשתות איראניות שפועלות בטורקיה. מבחינת משמרות המהפכה, המעבר ממעקב אחר פליטים איראנים באיסטנבול ליירוט מטוס נשיאותי באנקרה היה רק עניין של כוונה והעלאת רף היעד.
וושינגטון במבחן
הדרישה אינה יכולה להתמצות בחקירה פנימית של דליפת המידע מהמלון; היא חייבת לכלול דרישה חד משמעית לטיהור כללי של תשתיות הצללים של הטרור הפועלות בטורקיה - מאיראן ועד חמאס. ארגון מודיעין שיודע לנהל במיומנות סיכולים ממוקדים בסוריה ולרדוף יריבים פוליטיים ברחבי העולם, מסוגל גם לסגור את תשתיות ציר ההתנגדות - אם רק תינתן לראשי המערכת הדירקטיבה המתאימה מצד מנהיגו.
התרעות פיקוד העורף