אלא שבפועל, המהלך התברר כבכייה לדורות. נסיגה חד-צדדית ללא גיבוי בינלאומי או אסטרטגיה חלופית לא הובילה לקריסת המשטר, אלא שחררה את איראן מכל מגבלה פיקוחית של סבא"א. האיראנים פתחו בריצה מואצת להעשרה ברמה צבאית, כשהם מנצלים את היעדרם של מנגנוני הפיקוח ההדוקים שהיו בהסכם. תחת הרטוריקה של "עוצמה", טראמפ יצר ואקום שבו איראן הפכה למדינת סף-גרעינית מובהקת, בעוד שהעולם נותר חשוף לאיום חסר תקדים ללא כל כלים דיפלומטיים ממשיים לבלימתו.
במישור הביטחוני, התמונה מסוכנת אף יותר. ההתנהלות הכאוטית בזירות השונות, יצירת מרחבי עימות לא מבוקרים, והמסרים הסותרים של תקיפות פתאומיות בצד דחיפה לעסקאות חפוזות, לא הביאו שלום, אלא הביאו את המזרח התיכון ואת העולם כולו לפתחם של מלחמות אזוריות רחבות היקף, ואף לפתחה של מלחמת עולם שלישית. המדיניות של טראמפ התאפיינה בכיבוי שריפות באמצעות הוספת דלק, תוך יצירת אי-ודאות גלובלית שערערה את ביטחונן של אומות רבות.
ברגעים הקריטיים ביותר, כאשר ישראל נאלצה להתמודד לבד מול מציאות ביטחונית מתדרדרת, התברר שממשל טראמפ מעדיף את שיקוליו הפנים-פוליטיים או העסקיים על פני ביטחונה קצר הטווח וארוך הטווח של ישראל. השארתה של ישראל לבדה בזירות המאבק המורכבות ממחישה את הסכנה הגלומה בהישענות עיוורות על מנהיג שרואה ביחסים הבינלאומיים עסק נדל"ני גרידא.
התמיכה האמריקאית בטורקיה, למרות מדיניותה העוינת כלפי ישראל ולמרות חתירתה תחת יציבות נאט"ו והמזרח התיכון, ממחישה עד כמה טראמפ מוכן להקריב נאמנויות מסורתיות לטובת כימיה אישית עם רודנים ומנהיגים כוחניים, ורואה בהם עוגן אסטרטגי בטחוני וכלכלי במזרח התיכון.
במסגרת אותם ניסיונות לעסקה, טראמפ הגיע למצב שבו הוא זנח לחלוטין את עיקרי המטרות של המלחמה מול איראן. התעלמות מהטילים הבליסטיים: בהסכמים ובהבנות שהונחו על השולחן מול האיראנים, פרויקט הטילים הבליסטיים שלהם, המכוון ישירות לעבר ישראל, זכה להעלמת עין מוחלטת והותר להם לייצרם כהות נפשם. מתן אפשרות לאיראן להמשיך ולתמוך בשלוחים (פרוקסי) ברחבי המזרח התיכון.
הסכנה הגרעינית נותרה ללא פתרון אמיתי: ההסכמים המתגבשים יאפשרו לאיראן לשמור על תשתיות ליבה. בראייה של טראמפ, מה שהניע את המדיניות לא היה בלימת הטרור האיראני או הגנה על ישראל, אלא דבר אחד ויחיד: הסרת השליטה האיראנית במצרי הורמוז והבטחת האינטרסים הכלכליים והאנרגטיים של ארצות הברית בראש ובראשונה. ישראל הושארה מאחור לבדה, מוקפת באיומים קיומיים מוגברים.
יוזמות אלו נעשו פעם אחר פעם מבלי להתייחס כלל לעמדתה, לצרכיה הביטחוניים או לריבונותה של מדינת ישראל. טראמפ, בגישת ה"בוס הגדול" שמנחית פתרונות מלמעלה, דרס את האינטרסים החיוניים של ישראל בשטח ריבונותה ובגבולותיה, והתייחס אליה כאל משקיפה פסיבית שצריכה ליישם תכתיבים שנרקחו בחדרים סגורים בוושינגטון או בבירות זרֹות, מבלי לתת דין וחשבון לדרג המדיני בירושלים.
מדיניותו של דונלד טראמפ מצטיירת במבט ביקורתי כמגדל קלפים הבנוי על רטוריקה של כוח ריק מתוכן אמיתי. מאחורי הכותרות המפוצצות על עסקאות ענק ושלום מדומה, הסתתרה מציאות מסוכנת של הפקרת בריתות עם ישראל, התחזקות איראנית רדיקלית, חיזוק תורכיה ובנות בריתה ,וכרסום אנוש בביטחונה של מדינת ישראל. ההיסטוריה תוכיח כי הגישה העסקית-דורסנית של טראמפ, שבה בעלות ברית נאמנות מופקרות משיקולים פופוליסטיים רגעיים, הותירה את המזרח התיכון ואת העולם כולו במצב פגיע, שביר ומסוכן פי כמה ממה שמצא טראמפ בהגיעו לכס הנשיא.
התרעות פיקוד העורף