לפני הבחירות: טראמפ חייב לבלום את נתניהו | גרשון בסקין

ביקורו של ג'ארד קושנר בישראל נועד בעיקר לעסוק בעזה. אבל הוא היה צריך להגיע עם מסר רחב הרבה יותר מהנשיא דונלד טראמפ.

המטרה האמריקנית המיידית אינה צריכה להיות פתרון כל הסוגיות הפתוחות בין ישראל לפלסטינים לפני הבחירות. זה אינו מציאותי. גם אין לצפות שוושינגטון תשלים בשבועות הקרובים את מהלך השלום האזורי שהיא מבקשת לקדם.

המשימה עכשיו פשוטה ודחופה יותר: לא לאפשר לבנימין נתניהו ולממשלתו ליצור עובדות בלתי הפיכות, להצית חזיתות נוספות ולהרוס את האפשרות למהלך מדיני אזורי לפני שהישראלים הולכים לקלפיות.

ממשל טראמפ מנסה לקדם את יוזמתו לעזה: העברת השלטון האזרחי לגוף פלסטיני טכנוקרטי, נסיגה ישראלית הקשורה להסדרי ביטחון ושיקום הרצועה. נתניהו התנגד בפומבי למרכיבים חשובים בתוכנית, ובעיקר לסדר הפעולות בין נסיגה ישראלית לבין פירוק חמאס מנשקו.

אבל עזה היא רק חלק מן הבעיה.

המצב בגדה המערבית מידרדר במהירות. הרחבת ההתנחלויות הגיעה לממדים חסרי תקדים, ואלימות המתנחלים החריפה מאוד. בקוסרה התעמתו לאחרונה חיילי צה"ל עם מתנחלים בעת שניסו לפרק מאחז שהוקם מול בתי פלסטינים. המתנחלים התנגדו, הצבא נסוג, ותושבים פלסטינים סיפרו כי במשך ימים היו נתונים לאיומים ולטרור. בפועל, הצבא הישראלי מעניק שוב ושוב הגנה למתנחלים אלימים במקום להגן על האוכלוסייה הפלסטינית מפניהם.

אבל קוסרה אינה הסיפור. היא סימפטום.

הבעיה האמיתית היא שתנועת ההתנחלות, בגיבוי שרים רבי-עוצמה בממשלת נתניהו, מקדמת פרויקט פוליטי ברור: להפוך הקמת מדינה פלסטינית לבלתי אפשרית באמצעות יצירת עובדות בשטח שלא ניתן יהיה לבטלן.

חברים בממשלת נתניהו יוצרים שוב ושוב פרובוקציות שעלולות להביא להתפרצות אלימה פלסטינית ולספק הצדקה למבצע צבאי ישראלי נרחב בגדה. נתניהו יודע שהתלקחות ביטחונית רחבה ערב הבחירות עלולה להחזיר את סדר היום הציבורי למגרש שבו הוא מרגיש נוח ביותר — ביטחון ומלחמה.

טראמפ חייב להבין שזו כבר אינה רק בעיה פלסטינית. היא הפכה לבעיה אסטרטגית אמריקנית.

טראמפ רוצה הסדר אזורי רחב. הוא רוצה להעמיק את שילובה של ישראל בעולם הערבי, לקדם נורמליזציה עם סעודיה, להביא מדינות ערביות להשקיע בשיקום עזה ולהשתתף בהסדרי ביטחון חדשים, וליצור חלופה פלסטינית שלטונית לחמאס. הוא רוצה מזרח תיכון שמתנהל יותר באמצעות מסחר, השקעות ושיתוף פעולה ופחות באמצעות מלחמה מתמדת.

תנועת המתנחלים ובעלי בריתה בממשלת ישראל רוצים משהו אחר לחלוטין.

הם רוצים שליטה ישראלית קבועה בגדה, המשך הרחבת ההתנחלויות, דחיקה נוספת של פלסטינים מאדמותיהם, ובסופו של דבר חיסול כל בסיס טריטוריאלי בר-קיימא לעצמאות פלסטינית.

שני החזונות הללו אינם יכולים להתקיים יחד.

ארצות הברית אינה יכולה לבקש מסעודיה, מאיחוד האמירויות, ממצרים, מירדן וממדינות ערב נוספות להשתתף בסדר אזורי חדש, ובמקביל לאפשר לממשלת ישראל לחזק כוחות שמטרתם המוצהרת היא למנוע כל עתיד מדיני פלסטיני.

וושינגטון גם אינה יכולה לומר לפלסטינים שעליהם לבחור חלופה פוליטית לחמאס, בעוד ישראל מוכיחה להם מדי יום שפוליטיקה פלסטינית לא-אלימה אינה מובילה לשום מקום.

אם אנחנו רוצים שהפלסטינים ידחו את חמאס, חייבת להיות להם חלופה אמינה לבחור בה.

אין פירוש הדבר שצריך להגיע מחר להסכם קבע. פירוש הדבר שצריך לשמור על האפשרות להגיע אליו.

לכן, עד הבחירות בישראל, טראמפ צריך להציב לנתניהו כלל פשוט:

לא להצית שריפות חדשות.

ראשית, נתניהו חייב לרסן את המתנחלים.

לא עוד הודעות גינוי לאחר תקיפות. לא עוד הבטחות שהמשטרה "תחקור". נדרשת אכיפה אמיתית.

ישראלים שתוקפים פלסטינים צריכים להיעצר ולעמוד לדין. יש להגן על כפרים פלסטיניים. יש לפנות מאחזים בלתי חוקיים. אסור לאפשר לשרים להפוך השתלטות אידיאולוגית על קרקעות למדיניות ממשלתית.

המדינה חייבת להבהיר שיש חוק אחד לכולם.

ישראל אינה יכולה לדרוש מהפלסטינים "רשות אחת ונשק אחד", ובאותה שעה לאפשר לישראלים חמושים להתנהל כאילו החוק אינו חל עליהם.

אין כאן השוואה בין מתנחלים לחמאס. חמאס ביצע את זוועות 7 באוקטובר ופגע במכוון באזרחים ישראלים. העניין כאן הוא עיקרון אחר: רק למדינה מותר להפעיל כוח בשם החוק.

מדינה מתפקדת אינה יכולה לאפשר לקבוצות אידיאולוגיות פרטיות להשתמש באלימות כדי לקבוע גבולות או ליצור עובדות מדיניות.

שנית, טראמפ חייב למנוע מנתניהו להסלים את המצב בעזה ללא צורך לפני הבחירות.

עתידה של עזה עדיין לא הוכרע. התוכנית האמריקנית עדיין נמצאת במשא ומתן. יש שאלות קשות הנוגעות לנסיגה ישראלית, להסדרי ביטחון, לממשל פלסטיני, לשיקום ולנשק של חמאס.

אפשר וצריך להמשיך לדון בכל אלה.

מה שאסור שיקרה הוא הסלמה צבאית ישראלית נוספת שתיצור עובדות חדשות, תרחיב את השליטה הישראלית, תפגע במוסדות פלסטיניים מתהווים או תקשה עוד יותר על נסיגה לאחר הבחירות.

המטרה בשבועות הקרובים צריכה להיות ייצוב.

לשמור על הקווים.

לעצור פרובוקציות.

לבנות מנגנונים שיוכלו לאפשר מציאות אחרת בהמשך.

ואז לתת לישראלים להצביע.

שלישית, אותה מדיניות של איפוק חייבת לחול גם על לבנון.

הסכנה לחידוש המלחמה שם ממשית. ההסדר הקיים שברירי, וכל הסלמה משמעותית עלולה לגלוש במהירות לעימות רחב יותר.

לישראל יש דאגות ביטחוניות לגיטימיות ביחס לחיזבאללה. אבל דאגה ביטחונית לגיטימית אינה הופכת כל פעולה צבאית לצעד אסטרטגי נכון.

בשבועות הקרובים אסור לאפשר לא לישראל ולא לחיזבאללה לגרור את האזור שוב למלחמה כוללת.

כאן בדיוק נדרשת עוצמתה של ארצות הברית.

טראמפ אינו זקוק לכך שנתניהו יעשה שלום לפני הבחירות.

הוא זקוק לכך שנתניהו לא יהרוס את האפשרות לעשות שלום אחריהן.

ישראל הולכת לבחירות כאשר נתניהו הוא בעת ובעונה אחת ראש הממשלה, מנהיג בזמן מלחמה ומועמד המבקש להישאר בשלטון. כל החלטה הנוגעת לעזה, ללבנון או לגדה תיבחן בהכרח גם דרך הפוליטיקה הפנימית.

לכן לוושינגטון יש אינטרס ברור למנוע משיקולי הבחירות של נתניהו להכתיב את האסטרטגיה האמריקנית במזרח התיכון.

אחרי הבחירות יהיה אפשר לבחון מחדש את התמונה כולה.

מי ירכיב את הממשלה? איזו קואליציה תהיה אפשרית? מה ירצה הציבור הישראלי אחרי שלוש שנות מלחמה? מה יהיה אפשרי בעזה? איזו הנהגה פלסטינית תוכל לצמוח? מה תהיה סעודיה מוכנה לעשות? ועד כמה ניתן יהיה לקדם נורמליזציה אזורית?

אלה שאלות ליום שאחרי הבחירות.

אבל אם השבועות שלפניהן ינוצלו להרחבת ההתנחלויות, להמשך העלמת עין מאלימות מתנחלים, להתלקחות חדשה בעזה או להידרדרות מחודשת למלחמה בלבנון, נקודת הפתיחה לאחר הבחירות תהיה גרועה בהרבה.

לכן המסר של טראמפ לנתניהו צריך להיות קצר וברור:

רסן את המתנחלים.

עצור מהלכים חד-צדדיים בגדה.

אל תצית מחדש את עזה.

אל תאפשר ללבנון לחזור למלחמה.

ואל תיצור עובדות בלתי הפיכות במהלך מערכת בחירות.

אחרי שהישראלים יבחרו את ממשלתם הבאה, ארצות הברית תוכל לבחון מחדש את האסטרטגיה האזורית כולה.

עד אז, המשימה היא לשמור על האפשרות לעתיד אחר.

טראמפ אינו צריך להשיג שלום לפני הבחירות. הוא צריך לוודא שנתניהו לא יהפוך אותו לבלתי אפשרי אחריהן.