במהומה של הפצצות, יריות, צרחות, יבבות, ניתן לשמוע רחש עמום ורך של נשורת ניתכת כמו גשם כבד שמהדהד אי שם למטה. אלה רגבי העפר על ארון הקבורה שבו נטמנת ישראל. למה? קוסרה. קוסרה, כנדבך גנרי אסטרטגי של מדיניות הטיהור האתני של הממשלה.
הנזקים לשאריות הרקמה החיילית הכל־צה"לית, התהודה הבינלאומית שהוסיפה משקל לסנקציות על ישראל, ביסוס חומרי החקירה בהאג – כל אלה מחייבים את הרמטכ"ל להדיחו. זה לא יקרה. מה שקורה הוא שלמדינה שמגבה התעללות במשפחות שלמות אין זכות קיום.
אפילו אופוזיציית השינוי, שמאכלסת המון גנרלים ושיקולי בחירות, לא מעזה לצאת חזיתית ולצאת לרחובות נגד המעורבות והשותפות של צה"ל בטיהור האתני. השאלה כמו תמיד היא מה עושים חיילים "נורמטיביים" שנקלעו למציאות שהם אמורים להתקומם נגדה.
חיילים וימאים אמריקאים שנמאס להם לרבוץ שנה מול איראן בים התיכון קופצים מנושאת מטוסים לים. בישראל לא מסרבים פקודה, בצדק, בגלל האילוץ הפוליטי: מחר עשויה הממשלה לקלוע את כולנו לנסיבות של איומים ממשיים, וצריך צבא כדי להתמודד מולם. כך נקלענו למקום הנורא שבו אנחנו תקועים כיום.
הרמטכ"ל הוריד פקודה "למנוע את האירועים". אז אמר. כמה ימים צרו המדובללים וזבי החוטם על הבית בקוסרה, ומי ששבר את השגרה היה אזרח אמריקאי שצפה בחדשות בביתו באוהיו וראה שהבית שעליו צרים בקוסרה הוא ביתו.
הרים טלפון לקונגרסמנית שלו ושחרר את כלבי התקיפה בארצות הברית ובעולם נגד מדינת ישראל, שמגבה את המתנחלים. טוב שכך נהג, אלא שקמפיין הטיהור האתני לא שכך ומתנחלים חזרו לכדים וגנים וגם לקוסרה בדרך לגוש קטיף.
בסמיכות זמנים, אזקו חיילי גדוד נצח יהודה פלסטיני פשוט איברים למיטה ושיגרו לעולם את תמונתו. זהו צילום אייקוני מדהים שמחייב הפצה ויראלית. אולי אפילו פרס לצילום הדוקומנטרי שמשקף את המציאות. תמונה אחת שווה אלף הכחשות.
התרעות פיקוד העורף