בהיעדר ויזואליה כמו זו שיש למהלכים צבאיים גלויים או לפגישות דיפלומטיות וחתימה על בריתות, כנראה שכולנו באיזשהו מקום נוטים להמעיט במשקלם של צעדים כלכליים שהאפקט שלהם אינו בהכרח מיידי. בפועל, אם אכן תמומש, מדובר באחת ה-ידיעות החשובות במלחמה מול איראן.
ניתוח נתוני הסחר והפיננסים הבינ"ל מאשש את התפקיד המהותי שמילאה עד כה איחוד האמירויות, ובעיקר דובאי, עבור הכלכלה האיראנית:
1. איחוד האמירויות החזיקה באופן עקבי בנתח של 20% עד 25% מאמצעי הייבוא של איראן. דובאי שימשה מרכז מעבר קריטי שדרכו ייבאה איראן ציוד, טכנולוגיה ורכיבים תעשייתיים שנאסרו עליה תחת משטר הסנקציות הבינלאומי.
2. בשל ניתוק המערכת הבנקאית האיראנית ממערכת SWIFT, השוק החופשי והחלפנויות בדובאי היו המקור המרכזי להמרת ריאל איראני לדולרים ולאירו. הערוץ הזה איפשר למשטר בטהראן ולחברות איראניות פרטיות לקיים מסחר בינלאומי ולשלם לספקים בעולם.
3. דובאי הייתה התשתית לאלפי חברות קש לעקיפת סנקציות, ונמלי המפרץ באמירויות שימשו נקודה מרכזית לטשטוש מקורו של הנפט האיראני לצורך מכירתו מחדש בשווקים הגלובליים.
איראן אמנם מתורגלת בהתמודדות עם מגבלות כלכליות, וסביר להניח שתנסה להסיט את הפעילות הפיננסית והמסחרית לצינורות חלופיים דרך עומאן, עיראק, טורקיה או עסקאות ישירות ביואן סיני, לצד הברחות בהיקפים קטנים יותר. אבל, לאף אחת מהמדינות השכנות אין את העומק הפיננסי, נזילות הדולרים ואת התשתית הלוגיסטית כפי שיש לאיחוד האמירויות, וספציפית עבור איראן.
המשמעויות המיידיות לכלכלה האיראנית
שוק מטבע החוץ של דובאי הוא ה"ברומטר" של שער הריאל האיראני. חסימת הגישה למזומן דולרי בדובאי מצמצמת מיידית את היצע המט"ח באיראן ותוביל לפיחות חריף.
במישור האסטרטגי
בעוד שהאמירויות (דגש לדובאי) שימשו במשך שנים רבות מעין "דלת אחורית" וצינור חמצן כלכלי תחת משטר הסנקציות (וגם בעת המלחמה), הרי שסגירתו אמורה לשלול מאיראן את הערוץ הכלכלי המרכזי שאפשר לכלכלתה עוד איכשהו לשרוד ולתקשר כלכלית עם העולם.
התרעות פיקוד העורף