מזמון להר הרצל: המסע האחרון של סבו וסבתו של חוזה המדינה | אביבית בר-אילן

לפני 28 שנים הצטרפתי למשרד החוץ הישראלי כדיפלומטית צעירה. בכל שנותיי בשירות החוץ, מעולם לא תיארתי לעצמי שביום מן הימים אדרש לקחת חלק במשימה כה יוצאת דופן, משימה ששום קורס צוערים לא הכין אותי אליה: להוציא לפועל, יחד עם קונסולית ישראל בסרביה, לימור ניסים סיטון, וצוות השגרירות המופלא בבלגרד, את המבצע להבאתם לקבורה בהר הרצל של שמעון ורבקה הרצל , סבו וסבתו של חוזה המדינה, אשר נחו למעלה ממאה שנה בבית הקברות היהודי בזמון. הארוע יוצא הדופן הזה ארע כאן בסרביה לפני שבועות אחדים.

התכנון נשמע כמעט כמו תסריט בדיוני: חפירת הקברים, הוצאת העצמות, העברתן לארונות קבורה והטסתן לישראל לטקס קבורה ממלכתי.

הכול החל שבוע קודם לכן, כשיעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, ומתן בר נוי, נציג ההסתדרות באירופה, התקשרו והודיעו: "נפל הפור. יש להתחיל בהכנות מואצות לפתיחת הקברים כבר בשבוע הבא".

מיד נרתמנו למשימה. בשיתוף פעולה הדוק עם ראש הקהילה היהודית בזמון, נאנד פוגל, ומחלקת הפרוטוקול של משרד החוץ, החלנו לפעול בכל החזיתות. פעלנו מתוך תחושת שליחות, יראה גדולה וגאווה עמוקה על הזכות לקחת חלק ברגע היסטורי עבור העם היהודי.

כאשר פניתי לשר החוץ של סרביה, מרקו דג'וריץ', הוא הכיר מיד במשמעות ההיסטורית החשובה של הארוע. מתוך כבוד רב למעמד, הודיע לי כי משרד החוץ הסרבי יארגן טקס פרידה ממלכתי בשדה התעופה.

ביום החפירה הגענו לבית הקברות בזמון בהרכב מורחב, לצד יו"ר ההסתדרות הציונית יעקב חגואל, סגנו ד"ר יזהר הס, מתן בר נוי, ההיסטוריון ד"ר אריאל פלדשטיין והקונסולית לימור ניסים-סיטון. צוות מומחים של ארגון זק"א החל במלאכת החפירה והאיתור. השמחה וההתרגשות ברגע שבו אותרו העצמות היו בלתי ניתנות לתיאור. ערכנו טקס קצר במקום ויו"ר ההסתדרות קרא קדיש, ושרנו יחד את "התקווה" המנון המדינה.

למחרת, נפרדנו משמעון ורבקה הרצל בטקס ממלכתי מרגש בשדה התעופה בהשתתפות שר החוץ דג'וריץ, בנוכחות משמר כבוד ונציגי הקהילה היהודית, בטרם הועלו הארונות לטיסת 'אל על'. בדבריי בטקס הודיתי לממשלת סרביה ואמרתי כי המעמד משקף את הקשר העמוק בין עמינו: יחסים הבנויים לא רק על דיפלומטיה, אלא על אמון הדדי, היסטוריה וגורל משותפים, וידידות אמת.

בעיירה זמון היו נטועים שורשיה של משפחת הרצל. כאן פעל הרב יהודה אלקלעי , ממבשרי הציונות , וכאן התפתחו רעיונות התחייה הלאומית שהיוו את המצע הרוחני לחזונו של תיאודור הרצל. הקשר בין זמון לירושלים הוא פרק מרכזי בסיפור תקומתנו.

בצוואתו ביקש תיאודור הרצל כי עצמותיו ועצמות בני משפחתו יועלו ויטמנו באדמת המדינה היהודית. בהבאתם של שמעון ורבקה למנוחת עולמים בירושלים, סגרנו מעגל היסטורי וחיברנו מחדש בין השורשים בזמון לבין העץ המפואר שצמח מהם בארץ ישראל.

המבצע הזה הוא עדות נוספת לברית האמיצה וההיסטורית בין העם היהודי לעם הסרבי – שני עמים שצעדו כתף אל כתף גם ברגעים הקשים ביותר.

את התמיכה, החברות והסולידריות של סרביה לישראל בעת צרה לא נשכח לעולם.

כששמעון ורבקה יצאו לדרכם האחרונה להר הרצל, נזכרתי במילותיו האלמותיות של נכדם: "אם תרצו, אין זו אגדה."