חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, מציע לחברה הישראלית הזדמנות ייחודית לעצור, להתבונן פנימה ולבנות מחדש את הגשרים שבין המגזרים. בלב החיבור שבין הציבור הדתי לציבור החילוני עומד התנ"ך. בעוד שחלק מהציבור הדתי נוטה לתפוס את התנ"ך בעיקר כספר של חוקים ומצוות, בפועל הוא לא רק זה. הוא הספר המכונן שלנו, המסביר מי אנחנו ומהו ייעודנו בארץ ישראל. בחינוך החילוני, כשמלמדים תנ"ך, הוא משמש לרוב בסיס מוסרי אנושי, המנחיל ערכים אוניברסליים של צדק חברתי. בפועל, כאמור, הוא לא רק זה.
חודש אלול אינו שייך רק למי שמגיעים לבית הכנסת. הוא שייך לכל אדם המבקש לערוך חשבון נפש אישי, למחול, להקשיב ולהדק את הקשרים עם סביבתו. בשנים האחרונות הפכו סיורי הסליחות לתופעה בולטת, אך עלינו להישמר: סיורי סליחות אינם צריכים להיות עניין פולקלורי, או עוד אטרקציה תיירותית, אלא חיבור לתוכן ולמסורות עתיקות בעם ישראל.
לב ליבן של הסליחות טמון בפסוקים המבטאים את תמצית האמונה וההיסטוריה שלנו: "ה' הוא האלוקים" - משפט המסמן את הציר האנכי, המחבר את הארץ עם העולמות העליונים והנשגבים; "ה' מלך, ה' מולך, ה' ימלוך לעולם ועד" - משפט הפורש את הציר האופקי של ההיסטוריה. מדובר בתוכנית אלוהית שנטבעה כבר מימי בראשית ומתארת רצף של עבר, הווה ועתיד המנחה את דרכו של עמנו.
מחלוקות מיותרות רק מנתקות את שני הצירים הללו זה מזה, ומשאירות את האדם מחוץ לתמונה עתיקת היומין של עם ישראל. היום, יותר מתמיד, ועל אחת כמה וכמה בתקופת בחירות שבה לא כל דיבור הוא לגיטימי, חודש אלול מהווה קריאה חשובה לעצור, להשתחרר מדיבורים מפלגים ומהאשמות שווא.
כשאנו נפגשים סביב ערכי המוסר של התנ"ך, אנו מגלים שרב המאחד על המפריד. דרך "אתחול" של חודש אלול ומועדי תשרי הבאים בעקבותיו עלינו לגשת מחדש למקורות היהודיים - מהתנ"ך ועד לספרות התלמודית הענפה. עלינו להכיר במי שאנחנו באמת, מתוך מסורות ארוכות ימים, ולא מתוך הגדרות מנותקות המגיעות לרוב ממקורות זרים. זהו הזמן לאחד מחדש את הצירים, לחבר שמיים וארץ, עבר ועתיד - ולמצוא יחד את השותפות המחודשת במסע המפואר של עמנו.
התרעות פיקוד העורף