להריסת הסמל יש משמעות עצומה. הרס פסלים דתיים ואתרי פולחן מוכר לאורך כל ההיסטוריה האנושית. איקונוקלסטיקה מוסלמית השחיתה פסלים וציורים בכנסיות. הנצרות הפרוטסטנטית ניתצה פסלים של הקתולים, המהפכה הקומוניסטית הרסה סמלים פרבוסלביים. בניגוד לאנדרטאות וסמלים, נמנעו בדרך כלל המנצחים מפגיעה בקברים. בהסכמים בינלאומיים, בעיקר באירופה, אפילו הוסדר שימור בתי הקברות של חללי האויב.
אבל ישראל מנעה במשך השנים, ובאופן שיטתי, הקמת אנדרטאות לזכר מחבלים - גם בשטחי המדינה וגם בשטחי יו"ש. היא ראתה באנדרטאות כאלו ובקריאת שמות רחובות או מוסדות על שם "שהידים" - אמצעי הסתה באמצעות האדרת שמם של מחבלים רוצחים.
בתחומי יו"ש הרסו כוחות צה"ל והמנהל האזרחי עשרות אנדרטאות, גלעדים וכיכרות שהוקמו לזכר "שהידים" – מחבלים רוצחים שחוסלו במהלך הפיגוע. הריסת האנדרטאות הללו מתקיימת כחלק מהמאבק בהסתה ובהאדרת הטרור הערבי במרחב הציבורי. כך נעשה בג’נין, בטול כרם, בשכם ועוד.
סוכות הצטלם ליד האנדרטה והסביר מי הם המחבלים הרוצחים המונצחים בה ולמה חשוב להרוס אותה, כדי שילדים העוברים יום־יום מולה לא ינסו, כשיגדלו מעט, לרצוח יהודים כדי לזכות בתהילת נצח. הוא נטל פטיש כבד והלם בשלט הזיכרון. בסרטון שהועלה לדף הפייסבוק של סוכות ספרתי לא פחות מ־14 מהלומות פטיש - והשלט לא נשרט אפילו. לו אני קבלן שיפוצים, לא הייתי מעסיק אותו.
אחר כך הופיעה בסרטון תמונה מזווית אחרת, שבה נראו שברי אבנים סביב אנדרטה. גם אם אני סבור כי אין לסבול הקמת אנדרטאות למחבלים – התיעוד, הפצתו ועיתוי הפעולה מעידים על כך שלח"כ סוכות היו גם מטרות פרסום ותעמולה. ומי שיחשוד כי המעשה קשור למערכת הבחירות הקרבה והולכת, אולי לא יחשוד בכשרים.
לסיורים של חברי כנסת בכל חלקי הארץ, וביו"ש בפרט, יש חשיבות במסגרת תפקיד הכנסת לפקח על פעולות הרשות המבצעת. ונוכחותם של חיילים המלווים את חברי הכנסת חשובה בשטחי B, שבהם צה"ל מופקד על הביטחון. בהחלט ייתכן כי החיילים שליוו את סוכות בסיור יכלו לעסוק במשימות ביטחוניות חשובות אחרות, על פי שיקולי הפיקוד.
יש משמעות סמלית כאשר מדינה משמידה את סמליו של האויב, כאשר מדינת ישראל "בשם ובמלכות" נאבקת בהסתה ובחינוך הרצחני שמקבלים ילדי הערבים סביבנו וכאשר המדינה שחיסלה את המחבלים גם הורסת את האנדרטאות הבאות לפאר את מעשי הרצח שלהם. ח"כ סוכות טוען שבא לפעול במקום שבו המדינה גררה רגליים.
אבל השפעת המעשים הסמליים הללו מתמעטת מאוד כאשר אדם פרטי, גם אם הוא חבר כנסת, עושה זאת שלא מטעם המדינה. לא רק שההשפעה קטנה יותר – המעשה עלול לעורר את הרושם שהמדינה עצמה אינה רוצה להילחם בהסתה, שהיא משלימה עם פולחן השהידים במרחב הציבורי. כלומר שהאנדרטאות הללו "לגיטימיות" בעיני המדינה. והעובדות מוכיחות ההפך.
וגם אם היה רצוי להרוס את האנדרטאות הללו מיד עם הקמתן – עדיף היה להמתין שהמדינה תעשה זאת ותתייצב מאחורי הפעולה, ולא שתיגרר לגנות מה שהוא נכון כשלעצמו – אבל לא כמפעל פרטי אלא כמעשה ממלכתי.
התרעות פיקוד העורף