1. ההפך ממה שהבטיח
לפעמים צריך להציג את העובדות כפשוטן: הוא לא מר ביטחון, הוא לא מנהיג חזק, הוא לא שומר ביטחון ישראל. הוא ההפך מכל זה. עבדיו מתפארים ש"אחרי 7 באוקטובר הוא התפכח". העניין הוא ששירותיו לא נשכרו כדי להתפכח אחרי, אלא כדי למנוע לפני.
נתניהו מציע לגורם במערכת הביטחון לזמן את שלומי פוגל לבירור ולדרוש ממנו להפסיק את המגעים. כך אכן קורה. פוגל מוזמן לבירור, מסביר שהוא לא פועל על דעת עצמו, אלא על דעת ראש הממשלה. "בעצה אחת עם ראש הממשלה אנחנו מודיעים לך שעליך לחדול מהפעילות הזו", נאמר לו. הוא מבין ומסכים. חולפים כמה ימים והשיחות מתחדשות.
כעבור יומיים, כרגיל. הסיפור נמשך. פוגל מוזמן שוב, בפעם השנייה, הפעם מוזהר חגיגית שאם ימשיך לפעול על דעת עצמו, יינקטו נגדו צעדים. אלא שאז הוא מפתיע את בני שיחו. "אני פועל בסמכות וברשות של ראש הממשלה", אומר, ושולף הוכחות לכך. בין היתר, כל הזכ"דים (זיכרון דברים) שניהל מפגישותיו השונות עם כהן ועם גורמים נוספים בסביבת נתניהו, כולל כל ההוראות שקיבל, המסרים שעליו להעביר וכו'.
בכירי מערכת הביטחון מבינים, באיחור קל, את האירוע. אנשים שבילו חיים שלמים בלשטות באויב, מגלים ששיטו בהם. ולא מדובר באויב. בינתיים הזמן חולף, המבצע נמשך והפסקת אש אין. הכפילות בין מסלולי המו"מ גרמה נזק. אין הסכמה. הדירקטיבה של הדרג המדיני לא מושגת. אין גולדין ושאול, אין עיגון זכותה של ישראל להמשיך לפעול נגד טרור, אין פרימטר. ישראל, בלית ברירה, מגבירה את הלחץ הצבאי, צה"ל מוריד כמה מגדלים בשכונת רימאל ומחסל שניים-שלושה מח"טים, וחמאס מחליט שהאירוע מוצה. הפסקת האש מושגת בהתכתבות בין קהיר לירושלים, בלי סעיפים ובלי פירוט. סתם ככה.
2.עד ההתנגשות בקרחון
לבני הייתה אז שרת החוץ. כן כן, אני רציני. נתניהו נזכר בממשלת ימין על מלא-מלא רק אחרי כתבי האישום. עד אז, הוא תמיד הקים ממשלות עם "השמאל". היא פרסמה בזמן אמת, במהלך צוק איתן, את הדברים האלה: "עם חמאס לא מדברים. בחמאס יורים. לא עושים עסקאות עם חמאס, עושים עסקאות נגד חמאס. ולא עושים הסדרה עם חמאס, אלא הסדרה אזורית ובינלאומית נגד חמאס".
פוגל מחזיק גם בחברה לייבוא מלט, שמייבאת את עיקר הסחורה מטורקיה, ועושה לא מעט עסקים עם קטאר. הוא היה זה שסיפר על מיזם שהוא הוגה להקמת תחנת כוח סולארית בעזה, במימון קטארי, שתיבנה בצפון סיני או בעוטף, בצד שלנו. ואז הגיע 7 באוקטובר. מה שאני מנסה להסביר כאן זה שלא היה צריך ללמד את פוגל לדבר עם העזתים, זה בא לו טבעי (כמו לרבים אחרים בצד שלנו).
ביום רביעי בערב התקשרתי אליו ומסרתי לו את עיקרי הפרטים שאתם קוראים כאן. הוא נמנע מלהכחיש. להפך. הסברתי לו שכלפיו אין שום טענה, שהרי פעל ברשות ובסמכות במגעים שניהל עם ראזי חמד. "נכון", אמר, "אני תמיד פועל למען המדינה, כשקוראים לי או צריכים אותי, אני בא".
למחרת הוא נבהל ופרסם, כנראה תחת לחץ כבד של לשכת ראש הממשלה, סוג של הכחשה. מילא. גם לשכת נתניהו הכחישה את הסיפור, כעבור שעות ארוכות מאוד. לרוע מזלם, הסיפור הזה לא ניתן להכחשה. יותר מדי אנשים עסקו בו. יותר מדי גורמים תיעדו אותו.
3. וינטר מגיע
אלא שכאן מגיעה ההסתייגות. וינטר רחוק מהתדמית שמנסים לצייר לו בימין. סוס דוהר הוא לא. קרוב יותר לפרד מהורהר. ב-7 באוקטובר, בעודו תא"ל במדים (סיים לפקד על אוגדה 98), הוא עשה סבב בין מח"טים סדירים והזהיר אותם מתמרון בעזה. זה מסוכן מדי עכשיו, אמר. אחר כך זומן לראש הממשלה נתניהו והזהיר גם אותו. היום הוא מציג את עצמו כמי שקורא תיגר על הקונספציה. במציאות, וינטר הוא הקונספציה.
אם וינטר רוצה להצטייר כמי שינפץ את הקונספציה, הוא צריך לענות על כמה שאלות: איך זה מסתדר עם העובדה שהתנגד לתמרון בעזה אחרי 7 באוקטובר? למה שלושה רמטכ"לים עוקבים חשבו שאינו מתאים לדרגת אלוף? איך יכול להיות שהסתבך במגע עם פוליטיקאי ללא אישור גם כמח"ט וגם כאוגדונר? הוא לא אמור היה לפגוש בהיחבא את בנט במהלך צוק איתן, ולא אמור היה לעשות לובינג, במדי תא"ל, בקרב מח"טים ואצל נתניהו אחרי 7 באוקטובר.
יחד עם זאת, הרשימה שהציג וינטר מרעננת ומגוונת. אירוע ההשקה של המפלגה ריכז עניין ואנרגיה רבים, מצרכים נדירים במחנה הימין הפעם. וזה עוד לפני שאמרנו את המילה "נתניהו". כי וינטר גורם לנתניהו לחץ כבד, שכמותו לא נראה שם בסביבה זמן רב.
4. צחנה איומה
ראש הממשלה מגיע לישורת האחרונה שלפני סגירת הרשימות לבחירות לכנסת בעמדת חולשה נדירה. הוא לא שולט בסיטואציה. רחוק מזה. הצד שלו שרוי בכאוס, אין בעל בית על המגרש. הוא מנסה לפתות מועמדים אטרקטיביים בהצעת מקומות משוריינים ברשימת הליכוד, אבל אין קופצים. להפך, מעדיפים לקפוץ מהספינה הטובעת לים.
ותוך כדי כל זה, כשפליט נוסף מאזור האסון המכונה גם "מעון ראש הממשלה" מגיש תביעה נגד רעיית ראש הממשלה והתעמרותה בו ("אתה מרוקאי לא מפותח"), מתרבים הפרסומים על הנעשה במה שמכונה "לשכת נתניהו". אני עוקב אחר לשכות ראש הממשלה ובכירים נוספים מאז שנות ה-90. ראיתי כבר הכל. לטוב ולרע. סחי כזה, טרם פגשתי. מצבור נדיר של ריקבון, ציניות, שרלטנות וחובבנות שמעלה חששות קיומיים לעתידנו כאן. לא פחות.
הבעיה: אקוניס מעולם לא אמר את הדברים האלה. אוריך לא היה בישיבת הממשלה. אז למה לפרסם? ככה. "תשרוף", מורה אוריך לפלדשטיין, שמדליף את הידיעה, שמתפרסמת. מה שאקוניס כן אמר זה ש"נכון יהיה שמדי פעם בפעם הרמטכ"ל ייתן סקירה על התפתחות המלחמה למליאת הממשלה". לזכותו של אקוניס ייאמר שהתנער מהדברים השקריים לאחר הפרסומים. ועוד עובדה פעוטה: הרמטכ"ל כלל לא הוזמן לישיבות הממשלה במליאתה אחרי 7 באוקטובר. הוא בילה את רוב זמנו בלחימה, ובהופעות בפני הקבינט המצומצם או הפורום הביטחוני המצומצם. מה שאוריך ופלדשטיין עושים זה מטנפים את הרמטכ"ל שלא הגיע לישיבות ממשלה, שכלל לא הוזמן אליהן.
פלדשטיין מסיים לנסח וכותב לאוריך: "תקרא". אוריך קורא ואומר "הבנתי". והשאילתה יוצאת לדרך. במקרה אחר, בהכנה לדוח של מבקר המדינה על מעונות ראש הממשלה נתניהו, שמותח ביקורת קשה על הבזבוז, מנסח אוריך הודעה תקיפה לתקשורת. פלדשטיין מציע הסבר אחר. אוריך: "אין לי איך להגן על זה, אז אני תוקף".
התרעות פיקוד העורף