כל כך הרבה תפילות יש בעולם. תפילת הגנה מזַעֲוָה דבירוקרטיא, זה לא. אחרי שהבנתי על מה ולמי אני משלמת, הגיע השלב להגדיר את משלח ידי. חוק חוזה הביטוח מחייב אותי בגילוי נאות. עליי לענות בכנות על כל שאלה, כולל הבסיסית ביותר: מהו משלח ידי. אמרתי: אני עוסקת בכמה דברים בד בבד, פרט לפעילותי החברתית ההתנדבותית. חוקרת, עורכת ויזמת תרבות. סדרות מופעים, ספרים, הרצאות, לקטורית, בעלת טור בעיתון, יו"ר ועדה.
A woman has to do what a woman has to do. אמר לי סוכני: "אין". אמרתי "מה זה אין". אמר: "יש עורכת לשונית". אמרתי לו: "יפה מאוד. אני לא עורכת לשונית". אמר: "יש מרצה". אמרתי: "אני לא רק מרצה". אמר: "עורכת ספרים!" אמרתי: "לא. אני גם מנחה, גם כותבת, גם חוקרת וגם עורכת". אמר לי: "עורכת חדשות?" אמרתי: "מזמן לא", וכך הלאה והלאה.
לחברת הביטוח כלל למשל, יש ברשימה שאינה גלויה לציבור מבוטחיה אפילו ביטוח לבורסקאי, שזה מקצוע חשוב מאוד, אני לא אומרת שלא, אבל אין עורכת תרבות או משהו שמשלב את מקצועות הבמה, היצירה והכתיבה. על פי חברות ביטוח רבות, תהיי או זה או זה. מה זה גם וגם וגם. דיון הגיוני למאה ה-18 במהפכה התעשייתית, כשעובד בפס ייצור היה צריך לדעת רק להבריג בורג אחד, מאותו סוג ובאותו גודל שוב ושוב, כל היום, כל חייו.
"הישראלים מתחלקים לשני סוגים: אלה שיש להם עבודה, ואלה שאין להם. אם אתה מבלה את כל היום בשתיית קפה ובגלישה באינטרנט, סימן שיש לך עבודה. חיים הוא דווקא מובטל".
הסיפור של עצמאיות ועצמאים רבים בבואם לבטח את עצמם הוא כמו הסיפור של חיים המובטל, הפוך: ישנה רשימה מסודרת מאוד של משלחי יד שממש בימים אלה נפתחה להערות הציבור. שמה "הסיווג האחיד של עיסוקים בישראל 2026", ואפשר למצוא אותה בקלות ברשת. עמלו עליה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משרד העבודה והג'וינט.
ברשימה הקודמת אפשר היה למצוא מקצועות כמו מברקן, לבלר, מנכש עשבים, אומן חושים ואפילו אמודאי ומייבש דגים. מדי כמה שנים המדינה מעדכנת את הרשימה הארוכה והיפה בהתאם לשינויים בשוק העבודה. כל אחד ואחת יכולים להיכנס לטופס המקוון ולהציע עיסוקים שאינם מופיעים בה.
חברות הביטוח לא מעדכנות את הרשימות שלהן בהתאם לרשימה שהמדינה טורחת עליה רבות. אני חלילה לא רוצה לחשוד שהסיבה, מעבר לראש קטן, היא כסף, אך מתקשה להימנע מהחשש שאם יום אחד למשל אמעד במדרגות בדרכי לבמה ואאבד את כושר העבודה שלי, יגידו לי: את עורכת ספרים, כך כתוב אצלנו. חתמת בעצמך. אילו ידענו על הפעילות הבימתית שלך שכרוכה בנסיעות ליליות, עמידה ממושכת ועיסוק בציוד טכני, היינו מגבים בפרמיה גבוהה יותר, מוסיפים החרגה, או לא מבטחים אותך.
מכאן עולה שבמקרה של צרה לא עלינו, התשלום שמגיע לי מהביטוח - שרואה ממני חודש בחודשו סכומים יפים - יצטמצם, או שהתביעה שלי תידחה לחלוטין. חוץ מזה, אם סכום הביטוח מחושב לפי הכנסה מוצהרת שכוללת רק חלק מהעיסוקים, הכיסוי יהיה נמוך ביחס להכנסותיי.
פניתי אל איגוד חברות הביטוח כדי לבקש שיישר קו עם המדינה ולא ידשדש מאחור. תשובתו: "לעניין הגדרת העיסוק בפוליסות הביטוח, פועל ענף הביטוח בהתאם להוראות ולחוזרים של רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, וכל חברת ביטוח פועלת על פי ההנחיות ובהתאם למדיניותה בבואה להגדיר את סיווגי העיסוקים. איגוד חברות הביטוח אינו עוסק בנושא זה".
תגובת רשות שוק ההון: "לרשות לא הגיעו כלל פניות בנושא זה מצד מבוטחים, ומכאן שלא מוכרת בעיה הנובעת מהגדרת המקצועות לעצמאים. מעבר לכך, הרשות אינה נוטה להתערב במדיניות החיתום וניהול הסיכונים של חברות הביטוח ולחייב אותן לבטח עיסוק כזה או אחר".
עצמאים ועצמאיות, כבר ברור שביום פקודה לא יהיה לכם עם מי לדבר. אני מפצירה בכם לכתוב לפניות הציבור של הפיקוח על הביטוח כדי שהעיוות יתוקן. ראו זאת כשי לחג ממני. לחלופין, תמיד תוכלו לבחור להיות מייבשי דגים או אמודאים.
התרעות פיקוד העורף