כקצין בכיר במשטרה זה היה ודאי פחות חשוב, אבל לפוליטיקאי זה חשוב מאוד. הוא לא יכול לקדם את ענייניו אם אין לו רמה גבוהה של מוכרות ציבורית, וכאמור - מעתה זה חשוב יותר.
המעשה שעשה סגלוביץ' השבוע - עם כל ההסתייגויות, סימני השאלה, קריאות העזרה ואותות אזהרה – כבר מכניס אותו להיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל. ממש כך. ישראלי, יהודי, שהצטרף מרצונו לרשימה ערבית, אסלאמית, והופך קרוב לוודאי להיות חבר כנסת מטעמה בעוד שלושה חודשים.
היחידה נלחמה בעקשנות ובעקביות בשחיתות ובפשע המאורגן, וכך הוא ביסס את מעמדו המקצועי. עם "רקורד" כזה, שילובו במשרד לביטחון הפנים, ובמיוחד במאבק המשותף והנחוש של בר-לב ושלו בפשע המאורגן בחברה הערבית ובריבוי המבהיל של מעשי הרצח והאלימות - היה טבעי וחיוני.
ביחד הצליחו השניים לבלום את העלייה בממדי הרצח ואפילו להורידה. הם עשו זאת בשילוב מתוחכם ונבון של אמצעים כלכליים, משפטיים, משטרתיים ומודיעיניים, והתוצאה אכן הביאה לירידה בעקומת הפשע. את מקומם תפס כידוע השר לביטחון לאומי ("פנים" זה לא מספיק), ואצלו "החגיגה" התחדשה, התרחבה ופרצה לכל עבר, הן בחברה הערבית והן בחברה היהודית. הפשע המאורגן, הפרוטקשן והאלימות פלשו לכל עבר, וה"משילות" בצפון ובדרום הייתה לבדיחה עצובה וכואבת.
שבר את ההסכמה
סגלוביץ' נהג באופן הוגן כלפי מפלגתו. הוא פרש ממנה ללא יחידת המימון שלו, ששווה הרבה כסף, והצטרף לרע"ם, לעבאס מנסור. עבאס וסגלוביץ' הם צמד אשר ביחד מחולל עכשיו את השינוי הגדול בפוליטיקה, שינוי שיובן, אני מקווה, עם הזמן, ואשר משמעותו היא שילוב ושיתוף פעולה במקום שבר, קיטוב ומלחמת נצח.
הקטיף של בנט ולפיד
חבריו במחנה הערבי זעמו, ביקרו אותו, איימו עליו, ובסוף גם סייעו להפיל את הקואליציה יחד איתו. היום הם מודים ומתחרטים על המעשה זה. אבל מאוחר מדי. עבאס היה שותף בממשלה והעמיד בראש העדיפויות שלו את החברה הערבית. הוא קיבל תקציבי ענק, מה שהגביר את האיבה כלפיו אצל יריביו הפוליטיים, אבל לא הצליח לממש את התקציבים בשל כהונתה הקצרה של הממשלה.
סגלוביץ' משלים בצעדו שלו את ההחלטה ההיסטורית של עבאס. הוא מוכן להצטרף לסיעה ערבית, ורואה בכך צעד חשוב לשילוב יהודי-ערבי. הוא אינו בודד, ישראלים רבים רואים כיצד בחיי היומיום במדינת ישראל מתקיימים חיים משותפים בין יהודים לערבים, והם מאמינים גם כי את השותפות הזאת ניתן להעתיק לזירה הפוליטית.
סגלוביץ' הביא את בתי החולים כדוגמה. שם, במקום הזה, אמר, פושטים אנשים את זהותם החיצונית, וכולם הופכים ליחידה אחת של מטפלים ומטופלים. הבריאות היא בראש סולם העדיפויות. כך הזהויות האחרות נעלמות כלא היו.
סגלוביץ' ועבאס מעבירים את נוסחת בית החולים לזירה הציבורית. אגב, זה רעיון לגמרי לא רע, גם היא זקוקה להחלמה מהירה. הם סבורים כי אפשר יהיה לעבוד ביחד. אם יש - ויש! - מטרות משותפות - ניתן להניח בצד את פוליטיקת הזהויות, ולהבין כי בארץ היפה והקשה הזאת חיים שני עמים במדינה אחת ישראלית-ציונית-יהודית.
עבאס ומפלגתו כבר הביעו הסכמה בפומבי ובפועל להיות חלק מהמדינה הזאת. הם יילחמו בה למען זכויותיהם, אבל הם יודעים כי מדובר במדינה דמוקרטית ויהודית. סגלוביץ' מוביל את הישראלים להכרה כי זאת הדרך היחידה לחיות בשלום ובהבנה.
אינני יודע מה יקרה. האומנם רע"ם במתכונתה החדשה ובמנהיגות הדו-ראשית שלה תחולל את השינוי? לוקח זמן להוביל שינויים, ובדרך אליהם אנשים משלמים מחיר כבד - לפעמים פוליטי, לפעמים אחר. אבל לכל התחלה יש צעד אחד ראשון, ובלי הצעד הראשון לא יהיו גם השני והשלישי. סגלוביץ' ועבאס עשו השבוע את הצעד הראשון.
התרעות פיקוד העורף