לפעמים האמת יוצאת לעולם מפי הסוס, או הפעם, מפי החמאס בכבודו ובעצמו. לא מחקירה ישראלית, או מסמך מודיעיני: אלא ממודעות האבל שהוא מפרסם.
בשבועות האחרונים חמאס והג'יהאד האסלאמי חשפו, שוב ושוב, כי אנשים שהוצגו בעולם כקורבנות אזרחיים תמימים שנהרגו מאש צה"ל, היו למעשה לוחמים שלהם. והתקשורת הבינלאומית? ממשיכה בשלה כאילו כלום לא קרה.
קחו את עובדי הרפואה. בדיקת הנתונים על ידי אתר החדשות 'טיימס אוף ישראל' גילתה שלפחות 18 אנשים שזוהו כרופאים, אחים, פרמדיקים או עובדי משרד הבריאות של חמאס, הופיעו מאוחר יותר במודעות האבל של ארגוני הטרור כפעילים צבאיים. אחד מהם, מוחמד אכרם אל-כפרנה, נהרג בספטמבר 2025. המועצה הבינלאומית של האחים והאחיות מיהרה להספיד אותו כ"מנהיג סיעוד פלסטיני". סיפור קורע לב. גם אחרי שחמאס בכבודו ובעצמו הכריז עליו כלוחם בגדוד 'נידאל נאסר', הארגון הבינלאומי לא טרח לתקן את ההודעה. הוא פשוט השאיר את ההספד עומד באוויר.
חמור מכך: לא רק שההספד נותר כשהיה, המועצה ממשיכה לטעון אקטיבית באתר שלה שהריגתו של אל-כפרנה היוותה "הפרה של המשפט הבינלאומי". במילים אחרות, לא מדובר רק בעצלנות של עורכי התוכן של האתר, אלא בהחזקה מודעת ועיקשת בשקר.
אותו דפוס חוזר גם עם "עיתונאים". במשך חודשים ארוכים כלי תקשורת מרכזיים דיווחו על מספרי שיא של עיתונאים שנהרגו בעזה, תוך הסתמכות עיוורת על נתוני הוועדה להגנת עיתונאים (CPJ). ואז החלו לצוץ מודעות האבל מטעם חמאס והג'יהאד האסלאמי, ובהן התנוססו שמות של אנשים שה-CPJ עצמה הציגה כעיתונאים מקצועיים שנהרגו, אך כעת התבררו כלוחמים. זה תואם מחקר של מרכז מאיר עמית, שמצא כי כ-60% מהעיתונאים ההרוגים היו מזוהים עם ארגוני טרור. דוגמה ל"עיתונאי" שכזה הוא איברהים ג'מאל איברהים א-שייח' עלי, שהג'יהאד האסלאמי פרסם כבר ב-20 במאי שהוא היה מפקד בארגון, אך ה-BBC עדיין מקטלג אותו בארכיונו כ"עיתונאי" הרוג.
ה-CPJ אמנם נאלצה לפתוח בבדיקה תחת לחץ ציבורי, אבל רוב כלי התקשורת שציטטו אותה קודם לכן מעולם לא טרחו לחזור לארכיון ולעדכן את קוראיהם. הם פשוט המשיכו הלאה. ביניהם, ראוי לציון עיתון ה'ניו יורק טיימס', שהסתמך עמוקות על ה-CPJ כדי להדהד את הנרטיב שישראל פוגעת בעיתונאים באופן מכוון על מנת להשתיק אותם, והעלים לחלוטין מקוראיו את הודעת ה-CPJ מה-26 ביוני על עריכת הבדיקה מחדש.
וכי מדוע שכלי התקשורת הבינלאומיים ידווחו על שערוריית ה-CPJ, ויטילו בה את שבט ביקורתם, אם במועצת המנהלים של הוועדה יושבים עיתונאים בכירים מכלי תקשורת מרכזיים כגון סוכנות הידיעות AP, רויטרס, 'ניו יורק טיימס', NBC News ועוד? גם על ניגוד העניינים המובהק הזה, אף כלי תקשורת גדול לא יואיל לדווח.
ובעולם הספורט, הסיפור דומה. ביולי האחרון חשף צה"ל רשימה של 12 שחקני כדורגל וגורמים ספורטיביים שחוסלו בעזה וזוהו כפעילי טרור לכל דבר ועניין. ביניהם שחקן הגנה שהיה מפקד מחלקה בג'יהאד האסלאמי, שופט כדורגל בינלאומי של פיפ"א שהיה חבר בחטיבה צבאית, ושחקן נוסף שהשתתף בטבח 7 באוקטובר. אחת מסוכנויות הידיעות הגדולות והמוערכות ביותר בעולם, 'רויטרס', דיווחה עליהם כבר ב-2024 כספורטאים שנפגעו בתקיפות ישראליות. הפער זועק לשמיים: גם לאחר שנתיים, אחרי שהעובדות התבררו במלואן, 'רויטרס' לא מצאה לנכון לעדכן את דיווחיה הישנים שנשענו לחלוטין על הצהרות של התאחדות הכדורגל הפלסטינית (PFA) וג'יבריל רג'וב.
שלושת המקרים האלה אינם עומדים בפני עצמם. הם חושפים שיטת עבודה ממסדית: חמאס והג'יהאד האסלאמי מלבישים על אנשיהם זהויות אזרחיות, התקשורת מאמצת את הזהויות האלה ללא ספקנות או דרישת הוכחות, ואחר כך, כשהארגונים עצמם מודים באמת – העורכים מעדיפים להעלים עין.
המעקב שלנו ב-CAMERA מוכיח כי הסירוב הזה אינו מקרי. הוא משמר נרטיב נוח להפליא, שבו ישראל מוצגת כמי שתוקפת אזרחים, בתי חולים ועיתונאים, מבלי להתמודד עם העובדה שחלק ניכר מאותם "אזרחים" היו לוחמים חמושים. וכך, גם כשהטרוריסטים עצמם מספקים את הראיות המרשיעות, התקשורת בוחרת שלא לראות אותן.
המחיר של עצימת העיניים הזו ברור: האמת נרמסת, וההגנה על עיתונאים, צוותי רפואה ואנשי מקצוע אמיתיים באזורי לחימה נשחקת עד דק. כשאפשר להיות "עיתונאי" או "איש רפואה" בבוקר וטרוריסט בערב, עד שהארגון שלך יחליט לפרסם מודעת אבל, החסינות האזרחית הזו מאבדת כל משמעות.
חמאס כבר אמר את שלו, ובקול רם. עכשיו השאלה היא האם מי ששימשו לו כשופרות לאורך כל המלחמה מוכנים סוף סוף לעשות עיתונות, ולעדכן את הציבור באמת.
הכותב הוא עורך אתר "CAMERA עברית", מבית ארגון CAMERA העולמי, הוועדה לדיוק בדיווח וניתוח המזרח התיכון
התרעות פיקוד העורף