בפסק דינו החדש של בית הדין האירופי לצדק, היצירה שעמדה במוקד המחלוקת, היא לא אחרת מאשר יומנה של אנה פרנק ז"ל. אך מה שעניין במיוחד באותו פסק דין, הוא שהובהרו בו הכללים לגבי האמצעים המספקים להגנה על יצירות באינטרנט, כאשר הן מוגנות בזכויות יוצרים במדינה אחת, בעוד שהן נמצאות בנחלת הכלל במדינה אחרת – סוגיה הרלוונטית ליצירות רבות.
מעט רקע היסטורי - אנה פרנק הייתה ילדה יהודייה שנספתה במחנה הריכוז ברגן בלזן בתחילת 1945, לאחר שהיא ובני משפחתה נתפסו במחבוא באמסטרדם שבו הצליחו להסתתר במשך יותר משנתיים. במהלך שהותה במחבוא כתבה אנה פרנק יומן, שאותו פרסם אביה לאחר המלחמה. היומן נחשב עד היום לרב מכר בין-לאומי המציג את זוועות השואה מנקודות מבטה של נערה.
האם יומנה של אנה פרנק עדיין מוגן בזכויות יוצרים?
מבלי להיכנס לכל גרסאותיו, חשוב לציין שגרסה מורחבת של היומן פורסמה לציבור רק בשנת 1986.
במדינות רבות (ישראל ביניהן), ברירת המחדל בחוק היא כי יצירה מוגנת בזכויות יוצרים לתקופה של 70 שנים ממות היוצר. עם זאת, בהולנד, יצירות שפורסמו לראשונה לאחר מות היוצר עד 29.12.1995, תהיינה מוגנות לתקופה של 50 שנים ממועד פרסומן לראשונה.
בהתאם, בתי המשפט בהולנד קבעו לפני כעשור, שהגרסה המורחבת של היומן מוגנת בזכויות יוצרים עד 1.1.2037. עם זאת, במדינות אחרות, כמו בבלגיה למשל, לא חל החריג וזכויות היוצרים ביומן פקעו ביום 1.1.2016.
בעידן האינטרנט חסר הגבולות, נשאלת השאלה, כיצד ניתן לאכוף את זכויות היוצרים כאשר הן תקפות במדינה אחת, אך כבר פקעו במדינה אחרת? על שאלה זו נדרש בית הדין האירופי לצדק להשיב לאחרונה.
ההליך בהולנד
בשנת 2021 פרסמו עמותת אנה פרנק וארגונים נוספים, גרסה אקדמית וחינמית של כתבי היד של היומן באינטרנט. אתר האינטרנט שבו פורסמו כתבי היד נמצא בשרת בבלגיה, שבה בניגוד להולנד, היצירה נמצאת בנחלת הכלל.
על מנת למנוע גישה ליצירה מהולנד, השתמשו הארגונים בחסימה גיאוגרפית (Geo block). בהתאם, מי שנכנס לאתר מהולנד נתקל בהודעה שהיצירה אינה זמינה. לעומת זאת, משתמשים שנכנסו לאתר ממדינות שבהן היצירה נמצאת בנחלת הכלל, נדרשו לאשר באופן אקטיבי מהיכן הם נכנסים לאתר.
לכאורה, השימוש בחסימה הגיאוגרפית נועד לספק מענה לסוגיית זכויות היוצרים. עם זאת, בימינו רבים מהגולשים עושים שימוש בשירותי VPN, שמאפשרים לעקוף מגבלות גיאוגרפיות.
קרן אנה פרנק, שהיא הבעלים של זכויות היוצרים התקפות בהולנד, הגישה תביעה ובקשה לצו מניעה כנגד הפרסום. הבקשה והתביעה נדחו על ידי שתי ערכאות שקבעו כי האמצעים שבהם נקטו מפרסמי היומן הם נאותים. העניין הגיע עד לבית המשפט העליון של הולנד, אשר בהליך המקובל באיחוד האירופי, ביקש מבית הדין האירופי לצדק הבהרות ביחס ליישום דירקטיבת זכויות היוצרים וחברת המידע (InfoSoc).
פסיקתו של בית הדין האירופי לצדק
יצוין, כי במדינות רבות פעולות כמו שידור או העמדה לרשות הציבור של יצירה, ללא הסכמת בעל זכות היוצרים, נחשבות בדרך כלל להפרה של זכות היוצרים. בית הדין האירופי לצדק פסק ביולי האחרון, כי פרסום מקוון של יצירה ממקום שבו היא נמצאת בנחלת הכלל, לא ייחשב כהעמדה לרשות לציבור (Communication to the public), היכן שהיא מוגנת, ובלבד שננקטו אמצעים אפקטיביים לחסימת הגישה.
באשר ל"אפקטיביות" האמצעים לחסימת הגישה, נפסק כי שימוש בחסימה גיאוגרפית, באמצעים עדכניים (State of the art), היא אפקטיבית דיה למניעת הגישה, גם אם ניתן בנסיבות מסוימות לעקוף אותה באמצעות VPN.
במילים אחרות, עצם העובדה שאמצעי החסימה אינו יכול לוודא באופן מוחלט כי המשתמש נוכח פיזית במדינה שבה היצירה נמצאת בנחלת הכלל, אינו גורע מהאפקטיביות.
בית הדין נדרש גם לשאלת האחריות, ופסק כי במקרה שבו ייקבע כי החסימה הגיאוגרפית אינה אפקטיבית (למשל אם נעשתה באמצעים מיושנים), האחריות להפרת זכות היוצרים חלה על מי שביצע את פעולת הפרסום של היצירה, ולא על ספקי שירותי ה- VPN או דומיהם.
חשיבות הפסיקה
כמו במקרים אחרים, פסיקה זו מהווה איזון בין זכויותיהם של היוצרים להגן על יצירותיהם, לבין הרצון להימנע מהגנת יתר, אשר תפגע בזכות להשתמש ביצירות היכן שהן כבר נמצאות בנחלת הכלל.
פסק הדין אמנם עסק במקרה של יצירה שנמצאת במדינה אחת בנחלת הכלל, בעוד שהיא מוגנת במדינה אחרת, אך לקביעותיו יש השלכות רוחב גם על תעשיות הסטרימינג ושידורי הספורט, שבהן חסימות גיאוגרפיות מבוצעות בדרך כלל כתוצאה מהסכמי רישיון ייחודיים. פסק הדין דן בשאלות חשובות של אכיפת זכויות יוצרים חוצת גבולות, כמו גם בגבולות האחריות של מפרסמים ושל מי שמייצר כלים שיכולים לסייע לעקיפת מגבלות גיאוגרפיות.
התרעות פיקוד העורף